הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב

מוסר לחימה בצוק איתן

צה"ל

צה"ל

הרב עדו רכניץ
את עקרונות ההלכה בעידן הפוסט-מודרני אפשר למצוא דווקא בהלכה

בעקבות הדו"ח של שוברים שתיקה יש צורך לשוב ולעיין במקצת מעקרונות המוסר היהודי בנוגע לשאלת הפגיעה בבלתי מעורבים. דווקא לאור עמדתם של חברי הארגון שהדין הבינלאומי אינו נקודת הייחוס, יש לחזור לעקרונות המוסריים הבסיסיים ביותר.

מאבק בין קולקטיבים

העיקרון הראשון והבסיסי ביותר הוא שמלחמה היא התנגשות בין קולקטיבים. זאת, בשונה מפעולות שיטור כנגד פושעים בהם אדם נענש בחטאו האישי בלבד.

אחד המקורות להגדרה זו מצוי בדברי המהר"ל מפראג (גור אריה פרשת וישלח): "...שני אומות, כגון בני ישראל וכנעניים ...ולפיכך הותר להם ללחום, כדין אומה שבא ללחום על אומה אחרת שהתירה התורה... וכן הם כל המלחמות..."

בהקשר זה, יתרונה של ההלכה דווקא בכך שהיא איננה מודרנית. וביתר פירוט, דיני המלחמה המודרניים גובשו ביחס למדינות, לעומת זאת, ברוב המלחמות הפוסט המודרניות מעורבות ישויות לא-מדינתיות, ובהקשר של הקיץ האחרון: הקולקטיב העזתי. על רקע זה דווקא להלכה יתרון בכך שיש לה יכולת להתמודד עם ישויות כאלה, כפי שהיו בתקופה הטרום מודרנית.

האיסור על פגיעה בבלתי מעורבים

בפתח הדברים חשוב להדגיש שהמונח "חפים מפשע" הוא שגוי ומטעה. בלחימה שאיננה טרור לוחם איננו פושע, ולכן גם הוא חף מפשע. על כן, ההיתר לפגוע בו נובע מהמסוכנות שלו ולא מפשע.

לגופו של עניין, כל פוסקי זמננו אסרו לפגוע פגיעה מכוונת בבלתי מעורבים, וחייבו לנקוט פעולות שיצמצמו את הפגיעה בהם במידת האפשר, ובכלל זה הזהרת בלתי מעורבים לעזוב את אזור הלחימה.

אולם, לאחר האזהרה, מי שנשאר באזור הלחימה נושא באחריות לסיכון שהוא ייפגע על ידי כוחותינו. כך כתב למשל הרב שלמה גורן לגבי מצור ביירות (משיב מלחמה ג, עמ' רסה): "וכל מי שלא ניצל את הרשות שנתנה לו, לילדיו ולמשפחתו להימלט משם אל לו לבוא בזעקות לצה"ל: 'האף תספה צדיק עם רשע'?" בהקשר זה האחריות כאמור איננה אישית, אלא קולקטיבית. ולכן, גם אם החמאס מנע מבלתי מעורבים להתפנות הוא נושא באחריות לתוצאות ולא צה"ל.

חשוב להדגיש, שהדבר אינו מתיר הרג מכוון של בלתי מעורבים, ואכן העדויות של שוברים שתיקה לא עוסקות בכך, אולם, הדבר מתיר לצה"ל להניח שאין באזור בלתי מעורבים.

ונשמרת מכל דבר רע

קריאת העדויות של שוברים שתיקה משתפת את הקורא במעט בעקת הקרב: תחושת הסכנה האורבת מכל חלון, רכב ממולכד, ואף מזקן שנושא חגורת נפץ. לצד המועקה אל נוכח ההרס שהמלחמה מחייבת, אינם קלים לעיכול וטוב שכך.

על רקע זה עומדים שני מקורות משמעותיים שאמורים להנחות לוחם בשדה הקרב. האחד, פירושו של הרמב"ן לפסוק המחייב להישמר במלחמה "מכל דבר רע" (דברים כג, י): "כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה... יגזלו ויחמסו... הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב". רוצה לומר, ההכרח להפעיל כוח ואלימות בשדה הקרב עלול להשחית את הנפש, ועל כן דווקא בשדה הקרב ישנה חובה מיוחדת לשמור על טהרת הנפש.

המקור השני, המשלים, הוא דבריו של הרמב"ם (מלכים ז, טו): "ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו, והרי מפורש בקבלה ארור 'עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם'". דהיינו, חובתו של הלוחם היא להילחם בכל כוחו, בנחישות ובעוז. ובנסיבות אלה, הימנעות מהפעלה נחושה ומהירה של הנשק חמורה ביותר.

שני המקורות המשלימים אמורים להנחות את לוחמי צה"ל, ודווקא מוך העדויות המובאות בדו"ח עולה הרושם שכך גם נעשה בפועל בדרך כלל.

לסיכום יש להעיר שדו"ח שוברים שתיקה יוצר תחושה קשה שצה"ל איננו מצליח להסביר את מדיניות ההפעלה שלו לחייליו. באופן ממוקד יותר, שאלה זו מופנית לחיל החינוך שאמור לחנך את חיילי צה"ל, מצד אחד, לרסן את ההתנהגות שלהם בהתאם לפקודות, ומצד שני, ליצור אצלם הזדהות ערכית עם הפקודות. העדויות הרבות שהגיעו לשוברים שתיקה יוצרים תחושה שזה לא נעשה.

 

פורסם במוסף צדק של מקור ראשון גיליון 927