יב.ז. תשלום שכרו של פועל שפוטר

לפיטורין קיימות מספר השלכות כספיות. ההשלכה הראשונה היא חובת המעסיק לשלם לעובד את שכרו על העבודה אותה ביצע עד לרגע הפיטורין, כולל תקופת ההודעה המוקדמת. חישוב השכר החלקי משתנה בין פועל ובין קבלן (אשר בעניינו נעסוק בסעיף הבא). פועל יקבל שכר לפי מספר השעות אותו עבד עד לרגע הפיטורין. אם שכרו של העובד אינו שעתי אלא חודשי יקבל העובד את החלק היחסי לתקופה בה עבד[1]. זאת, גם אם הפיטורין היו מוצדקים.

בנוסף, כאשר פועל פוטר שלא כדין, חייב המעסיק לשלם לו שכר עד סוף תקופת ההתקשרות[2]. שכר זה על עבודה שלא בוצעה הוא גם פיצוי בגין הנזק שנגרם לעובד במניעת יכולתו להשתכר במקום אחר[3]. בנוסף, הוא מבוסס על חובת המעסיק בהסכם אותו כרת עם העובד, חובה ממנה אינו יכול להתחמק גם אחרי שבחר לוותר על שירותיו של העובד, ולפטרו. למרות זאת ההלכה מטילה על העובד חובה להקטין את הנזק עד כמה שיוכל, ולמצוא עבודה חלופית בה יוכל להשתכר במקום העבודה ממנה פוטר, ובכך לחסוך את התשלום המיותר מבחינתו של המעסיק[4].

מבחינת גובה התשלום על העבודה שלא בוצעה, חז"ל לקחו בחשבון את מחיר היציאה לעבודה שנחסך מהעובד. העובד שפוטר קיבל זמן פנוי ונחסך ממנו המאמץ והוצאות נלוות הכרוכות ביציאתו לעבודה. ולפיכך קבעו כי העובד יקבל שכר חלקי הנקרא בהלכה בשם שכר "פועל בטל"[5] ונראה כי כיום יש להעריכו ב-75% מהשכר[6]. אין מדובר בהערכה מדויקת אלא בברירת מחדל. הסכום המדויק תלוי בקושי הפיזי של העבודה, יחסית לגובה השכר[7], במידת הפנאי שעומדת לעובד מחד[8], ובמידת התרומה אותה תורמת העבודה לכושרו הפיזי[9], המקצועי והמנטלי[10] של העובד מאידך. אמנם במידת האפשר נכון לנהוג לפנים משורת הדין, לא להיות קטנוני עם העובד אחרי שפוטר שלא כדין, ולשלם לו את שכרו במלואו[11].