הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות

עריכת צוואה על פי ההלכה

הרב סיני לוי
הרב סיני לוי, דיין ברשת בתי הדין ארץ חמדה גזית, סוקר במאמר תמציתי את המנגנונים ההלכתיים השונים בהם ניתן להשתמש לכתיבת צוואה ע"פ ההלכה. כל פרק מסתיים בהצעת נוסח לסעיף בצוואה העושה שימוש במנגנון שנידון. כמו כן, עוסק המאמר בשאלת היחס לחוקי מדינת ישראל בעניין, ולהשפעתם על נוסח הצוואה.

מטרת המאמר הינה לתת מבוא לנושא הצוואה על פי ההלכה, ואין כוונתו להוות יעוץ הלכתי  או משפטי. בעריכת צוואה יש להעזר באדם הבקי היטב בהיבטים ההלכתיים והחוקיים של נושא זה.

א. הצורך בעריכת צוואה

בשל שני שיקולים עקריים, מוטל על כל אדם לערוך צוואה.

 

1. השוני בין ההלכה לחוק.

בזמננו, הצורך בעריכת צוואה אינו דווקא במקום בו אדם רוצה לשנות מדין תורה. חוק הירושה של מדינת ישראל שונה מן ההלכה במספר נקודות עקריות:

1. על פי החוק בנות יורשות בשווה עם הבנים ועל פי ההלכה רק הבנים יורשים.

2. החוק אינו מכיר בירושת הבכור פי שניים. 

3. על פי החוק האשה יורשת חצי מעזבון הבעל, בעוד שעל פי ההלכה יש לה זכויות שונות למזונות ולמדור מן העזבון, אך אינה יורשת בעזבון.

4. על פי ההלכה הבעל יורש את כל נכסי אשתו, ועל פי החוק רק מחצית מעזבונה (כשיש ילדים).

מצב זה של אי התאמה בין אופן הירושה על פי ההלכה, ובין חלוקת הירושה על פי החוק עשוי ליצור הוצאת ממון שלא כדין, וכן מתיחויות משפחתיות לאחר מות אדם. על כן מוטלת כמעט על כל אדם החובה לערוך צוואה.

 

2. רצון לשנות מדין תורה – ירושת הבת.

בסוגיית הגמרא, עולה ביקורת על 'העברת נחלה' דהיינו שינוי משמעותי מדין התורה בתחום הירושה. הגמרא נותנת לגיטימיות לכך שאדם יתן כ 10% מנכסיו לביתו, לצורך נישואיה. עם זאת, בעבר הלא רחוק היה נהוג בקהילות אשכנז לכתוב לבת הנישאת שטר 'חצי זכר' על פיו נקבע שבמות האב תקבל הבת חצי מסכום הירושה שירש כל אחד מן הבנים. בגישה זו הולכים רבים מפוסקי זמננו המורים לערוך צוואה בה גם הבת תירש.

 

ב. פסלותן על פי ההלכה של צוואות רבות, הנעשות ללא הדרכה הלכתית

נסקור בקצרה את הסיבות לפסלותן ההלכתית של צוואות שונות הנעשות על ידי מי שאינו מודע לדרישות ההלכתיות בתחום זה (חלק מן הדברים יבוארו בפירוט נוסף בהמשך הדברים):

1. הצוואות אינן מתארות פעולת הקנאה על פי ההלכה אלא רק מתארות את אשר יעשה בנכסים אחר מיתה. ההלכה אינה מכירה בצוואה במובנה הרגיל, דהיינו הוראה במהלך חיי המוריש, לחלוקת נכסי המת לאחר מותו של אדם באופן מסויים, כאשר זו נעשית במהלך החיים הרגיל. הסיבה היא שהדרך להעברת נכסים על פי ההלכה היא בהקנאה דווקא, ואדם אינו יכול לפעול פעולה קנינית בנכסיו בזמן שהוא לאחר מיתתו. להלכה גם דרישות שונות בדיני הקניינים והחוזים, אשר השונות מהנהוג על פי החוק.

2.  צוואות רבות מתייחסת ל'דבר שלא בא לעולם' ועל פי ההלכה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.

3. כשרותם של העדים – פעמים רבות מחתימים על עדים שאינם כשרים דוגמת מזכירתו של עורך הדין.

אומנם, דעת ר' משה פיינשטיין (אבה"ע א, קד) להכשיר צוואה שכשרה בערכאות, גם אם נעשתה בלא לשון של קנין. הוא מתבסס על שני יסודות: הא' שכיון שוודאי יעשו הערכאות כדברי הצוואה אין לך גמירות דעת גדולה מזו. ולגבי המניעה הפורמאלית מלהקנות לאחר מיתה הוא מחדש שבהקנאה שאין צריך בה מעשה קנין אלא מבוססת על גמיאות דעת (כדוגמאת צוואה בערכאות), ניתן להקנות מיד עם המיתה "ולכן צריך לומר דבר חדש דכיון שא"צ קנין …דיכול אדם ליתן מתנה כזו שיהיה לה דין ירושה, היינו שיקנה ברגע המיתה דזה פירש למיתה וזה פירש לחיים, ואף שגם היושין יורשין אז, דכיון שלא הופסק אף רגע בין השלו לקנין המקבל ברשות היורשין יכול ליתן שיומסר תיכף משלו לרשות המקבל".

כיון שיש חולקים על שיטתו של ר' משה פיינשטיין, המבקש לערוך צוואה ולהיות בטוח שתמומש בבית הדין הרבני, לא יכול להסתמך על שיטה זו.

 

ג. הדרכים ההלכתיות להורשה ולצוואה

1. דרכי ההורשה

על פי ההלכה, קיימות שתי דרכים להעברת הנכסים ליורשים, שלא על פי החלוקה על פי דין תורה. שתי הדרכים מתייחסות לצוואה בשעה בו המצווה הוא 'שכיב מרע', דהיינו בסמוך למיתתו. האחת, בהיותו שכיב מרע יכול המוריש לשנות את חלוקת הירושה בין אלו שאמורים ליורשו (שו"ע חו"מ סימן רפ"א). 

האפשרות השניה, בהיותו שכיב מרע, רשאי המצווה לתת נכסיו גם בעל פה, ללא מעשה קנין, אם מחלק כל נכסיו באותה מתנה (חו"מ סימן ר"נ סע' א'-ד'). אפשרות זו נקראת מתנת שכיב מרע ותוקפה הוא מדרבנן.

על שתי דרכים אלו אינן נותנות מענה לרוב המצבים, כיון שהן מיוחדות לזמן הסמוך למיתתו של אדם, ולא ניתן להסתמך על כך שתהיה לו היכולת הפיזית ונפשית (וכן שיהיה משוחרר מלחצים חיצוניים) לחלק את נכסיו באותה שעה.

דרך שלישית שפועלת גם בהיות המצווה בריא, היא קיום הוראת המת מחמת "מצוה לקיים דברי המת". אפשרות זו מוגבלת למצב בו הממון הופקד על ידי המוריש בידי שליש לצורך אותה מטרה (חו"מ סימן רנ"ב סעיף ב'), וכמו כן תוצאתו אינה קניינית . נתייחס לאפשרו זו בהמשך.

2. מתנה מחיים בתנאי

האופן בו ניתן ליצור העברת נכסים ליורשים שונים שתהיה תקפה על פי ההלכה היא הקנאה רגילה של הנכסים מחיים. על מנת שיוכל הנותן להשתמש בנכסים עד מותו, וכן על מנת שיוכל לחזור בו מצוואתו, ניתן להגדיר את שעת המתנה 'מעכשיו ושעה אחת קום מיתתי', ולהתנות אותה בתנאי 'אם לא אחזור בי'. כלומר, אין מדובר על הקנאה גמורה מחיים, אלא על הקנאה סמוך למיתה ומותנית ביכולת חזרה.

דרך זו אינה פותרת את אי היכולת על פי ההלכה, להקנות 'דבר שלא בא לעולם', גם אם מטרת המקנה היא שתוקף ההקנאה יהיה בשעה שנכס כבר הגיע לעולם. (חו"מ סימן רט). ובצוואה, פעמים רבות יש רצון להתייחס גם לנכסים שאינם ברשותו של אדם. לדוגמא, אם המוריש יירש נכסים לאחר עריכת הצוואה, הצוואה, באשר היא הקנאה מחיים, לא תוכל להתיחס לאותו ממון. בדומה, גם אם יירכש נכס חדש בתמורה לנכס קיים (לדוג' החלפת מקום מגורים), לא יכלל הנכס החדש בשטר הצוואה.

נוסח סעיפים של מתנה מחיים בתנאי אם לא אחזור בי:

  • הריני מצווה ומקנה בזה את כל רכושי מכל סוג ומי שהוא נכסי דניידי ונכסי דלא ניידי ולרבות זכות תביעה ולרבות בין היתר הדירה ברחוב __________ וכן את כל הכספים הנמצאים בחשבונות הבנק שלי, הן חשבונות עו"ש, והן פקדונות, לאנשים המצויינים מטה בחלקים שווים:        
    1. ____________________          
    2. ____________________          
    3. ____________________          
  • כל ההקנאות שבשטר זה, אני מקנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה, ואם אחזור בי איני מקנה. החזרה תהיה באחד מן האופנים הבאים:         
    אם אחזור בי במפורש מצוואה זו, תיבטל כולה. כמו כן כתיבתה של צוואה מאוחרת תחשב חזרה מצוואה זו.    
    אם אמכור, אתן, אפקיר או אקדיש נכס מכנסי מחיים, שלא בדרך של חלוקת העזבון, יחשב הדבר לחזרה מצוואה זו לגבי אותו רכוש בלבד, ותתקיים צוואה זו ביחס לשאר נכסי.

 

3. מהו מעשה הקנין בו מקנים את הנכסים?

נקודה יסודית בעריכת צוואה של מתנה מחיים היא ביצוע של פעולה הקנאה, ועל כן נעסוק בה בקצרה. על פי ההלכה, סוגי חפצים שונים נקנים בדרכי קנין שונות. לדוגמא, קרקעות נקנות בקנין כסף, על ידי שטר, ובחזקה. מטלטלים נקנינים במשיכה, וכדו'. דרכי הקנאת שטרי חוב מסובכת יותר -  כתיבה ומסירת שטרי החוב. כמו כן יש בעיה להקנות מטבעות בעין.

כמו כן ישנן זכויות שונות שיש לגביהם מחלוקת מהו מעמדם ההלכתי. לדוגמא, האם יש להתיחס לפקדונות בבנק כמעות בפקדון, או כחובות? יתכן גם שיש להבחין בין סוגי פקדונות שונים.

דרך מקיפה יחסית להקנאת סוגים שונים של נכסים היא 'קנין סודר', אך גם דרך זו אינה  קונה 'מטבע', דהיינו כספים וכן אין בכוחה להעביר בעלות על חובות. מטבע נקנה בקנין 'אגב קרקע', ושטרי חובות אינם נקנים אלא בכתיבת שטר ומסירת שטרי החוב.

 

4. קנין 'אודיתא'

על פי הסוגיה בבבא בתרא דף קמ"ט למדו הראשונים על דרך הקנאה נוספת - 'אודיתא', שעניינה הודאה (של הנותן) על כך שממון מסויים הוא של פלוני (המקבל). עצם ההודאה גם אם אינה אמת – דהיינו שהנכסים לא היו של מי שמודים שהם שלו – מקנה את הנכס לאותו אדם. באותה מידה מועילה גם הודאה על כך שנעשה מעשה קנין המתאים לכל נכס, גם אם מעשה כזה לא נעשה בפועל. אכן, עדיף לבצע בפועל גם מעשה קנין על כל הנאמר בצוואה.

המקובל בחוזים הלכתיים שונים ובצוואות מחיים לשלב מעשה של קנין סודר (ביצוע בפועל), עם אודיתא, בה מודה המקנה שביצע קנין המועיל לכל סוג נכס קנין המועיל לו.

נוסח סעיף הודאה במעשה קנין המועיל על פי ההלכה. שילבנו גם הודאה שהתנאים נעשו באופן המועיל על פי ההלכה, בתנאי כפול, ודלא כאסמכתא:

אני מודה בהודאה גמורה על כך שקנו העדים מידי בקנין גמור אגב סודר כדת וכדין על כל המתנות האמורות בצוואה זו, ועוד הקניתי בכל קנין המועיל לפי דעת כל הפוסקים וכל דבר נקנה לפי עניינו. הכל נעשה כחומר כל קנינים ותנאים העשויים כתיקון חכמים, כתנאי בני גד ובני ראובן, וכחומר כל דיני שטרות בפרסום ודלא כאסמכתא בבית דין חשוב.

 

5. שטר חצי זכר

דרך לפתרון עקיפה לפתרון בעיות שהעלנו, דוגמאת הקנאת דבר שלא בא לעולם, ודרכי ההקנאה השונות של חפצים שונים, מצויה בעריכת צוואה המיוסדת על 'שטר חצי זכר'.

מקורו של שטר זה הוא במנהג בקהילות אשכנז לכתוב שטר המחייב (בפועל) את הבנים לתת לאחר מות האב, לאחותם סך של חצי מהסכום שיקבל כל אחד מהם. מהותו של המנגנון הוא הודאה בחיוב גדול מאוד כלפי הבת, אשר תנאי לביטול אותו חיוב גדול מאוד הוא קיום רצון המוריש לחלוקת הרכוש באופן מסויים. לדוגמא, במי שרוצה ליתן לביתו חלק בערך של חצי מירושת בני הזכרים מודה על כך שהוא חייב לה סכום גדול מאוד (בערך הקרוב לערכה של כל הירושה). שעת החיוב הוא 'מעכשיו' בשעת עריכת השטר, וזמן הפרעון מוגדר שעה אחת קודם למיתת המוריש. חיוב זה מותנה בתנאי המבטלו. תוכן התנאי המבטל הוא נתינת חלק בערך של חצי מירושת בני הזכרים  לביתו. דהיינו, אם יתנו לה היורשים חלק השווה לחצי מן הירושה שמקבל כל אחד מן הבנים, המוריש פטור מחובו כלפי הבת. באופן עקיף זה גורם המוריש לבניו לקיים את רצונו, שכן אם לא יעשו זאת, יאלצו לשלם את החוב כולו לאחותם. כמובן, שניתן להשתמש במנגנון זה ככלי גם לקיומן של צוואות אחרות, כגון שטר זכר שלם – בו משווה המקנה את זכויות ביתו לבניו באופן מלא, או כל תניה אחרת.

מנגנון זה יכול להועיל גם ביחס לנכסים עתידיים משילוב שני טעמים:

1. החיוב בו מודה המוריש הוא 'מעכשיו' דהיינו שהוא חל בשעת עריכת הצוואה, ולא עתידי.

2. אומנם יש תנאי על דבר שלא בא לעולם (מיתת המוריש), אך אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם.

סעיף בצוואה במנגנון שטר חצי זכר (יש להציבו כסעיף אחד, עם סעיפי משנה – בשל ההפניות הפנימיות בסעיף זה):

1. הנני מודה בהודאה גמורה וללא השבעה והשטאה, שהתחייבתי באופן המועיל לכל אחד מהמוטבים בשטר צוואה זה סך של  חצי מיליון דולר   לכל אחד מהם, ושעבדתי לחיוב זה כל נכסי דקנאי ודעתיד אנא למיקני, ואף מטלטלין אגב קרקע, דקנאי ודעתיד אנא למקני, והרי הם עלי ועל יורשי בחוב גמור למוטבים הנ"ל או ליורשיהם.

והתניתי שזמן הפרעון הוא שעה קודם מותי, ויוכלו לגבות ממני או מיורשי ואפילו קטנים, או באי כוחי, בלא כל חרם או שבועה, ולא תהיה כל נאמנות לי או ליורשי לגרע שטר זה בשום טענה, אלא בשטר בעדים או בכתב ידי המוטבים הנ"ל.

2. והתניתי עם המוטבים הנ"ל, שאם אחזור בי מצוואה זו בדרכים המפורטות בגוף צוואה זו לחזרה ממנה, אני ויורשי פטורים גם מחוב המפורט בסעיף זה.

3. עוד התניתי עם המוטבים הנ"ל, כי אם יורשי יתנו להם את חלקם המגיע להם על פי צוואה זו כמפורט בסעיף ________ לצוואה, כאשר הנכסים המגיעים להם נקיים מכל שיעבוד מצד היורשים או באי כחם, הרי אני ויורשי נהיה פטורים מחוב זה.

4. במקרה שהיורשים יסרבו לחלוקת הרכוש על פי הצוואה, וכמפורט בסעיף ז, אזי החוב שריר וקיים, ועל יורשי לשלם את הסכום הנ"ל למוטבים. אך הותנה כי במקרה זה על המוטבים לשלם מדמי הפרעון את כל חובותי שחלו עד מותי, ודינם להגבות מיורשי.

5. עוד הותנה הן בגוף הצוואה, והן בחיוב המפורט בסעיף זה שבמקרה שאחד מן היורשים יסרב לקיים את האמור בצוואה כלפי מוטבים אחרים, בטלה מתנתו שניתנה בגוף הצוואה, וכן התנתי שסירוב זה יפטור אותי מחובי עליו הודתי בסעיף זה כלפיהם.

6. כל אחד רשאי מהמוטבים הנ"ל לפנות לבית דין של תורה, ולהחתים את המערער על הודאה גמורה המועילה גם בדין תורה ולהבדיל בערכאות, על תוקפה המוחלט של צוואה זו, ולהפקיד כתב זה בידי בית הדין.

סירוב לחתום על כתב כזה, ולהפקידו בידי בית דין, תוך ששים יום מהיום בו פנה התובע לנתבע על ידי בית הדין ליד המערער הנ"ל, תיחשב כסרבנות למלא את  הצוואה וכבסיס לתביעת החיוב המפורט בסעיף זה (ס"ק 1).

7. אני מודה בהודאה גמורה, שכל התנאים בסעיף זה ובצוואה כולה נעשו כדיני התנאים כתנאי בני גד ובני ראובן כתיקון כחכמים, דלא כאסמכתא ודלא כתופסי דשטרי, בפני בית דין חשוב.

6. מצווה לקיים דברי המת

דרך נוספת להעברת נכסים על פי רצון המצווה היא מכח העקרון של 'מצווה לקיים דברי המת'. על פי ההלכה חיוב זה מוגבל למצב בו הממון הופקד על ידי המוריש בידי שליש לצורך אותה מטרה, וכך נפסק חו"מ סימן רנ"ב סעיף ב': "מצווה לקיים דברי המת, אפילו בריא שצווה ומת, והוא שנותנו עכשיו לשליש." הרב יוסף בדיחי טען במאמר (מפורסם באתר דין תורה)  כי במקום בו ממונה עורך הדין כנאמן לביצוע הנאמר בצוואה, יש לראות זאת כנתינת הממון לשליש. שכן, בסמכותו ובכוחו (על פי החוק) של הנאמן לביצוע הנאמר בצוואה. על גישה זו חלק הרב עצור.

נוסח הסעיף בצוואה המכונן מצב הלכתי ומשפטי זה הוא (על פי הרב עו"ד בדיחי, מתוך אותו מאמר):

לצורך ביצוע צוואתי זו, הריני ממנה בזאת את עוה"ד _______________ מרח' ________ להיות מנהל עזבוני ומבצע צוואתי באופן שיפעל לבדו או מי מטעמו בכל הקשור לעיזבון, ניהולו, טיפול, מכירה, חלוקה וקיום הצוואה ללא צורך בהפקדת ערובה,  ועליו יהיה לפעול בהתאם להוראות צוואתי זו כמפורט לעיל.

יש לשים לב לכך שמצווה לקיים דברי המת אינו יוצר תוצאה קניינית, וכך כתב הרמ"א שם:"אבל דבר שלא ניתן במתנה רק שמצוה לקיים דברי המת, אם קדמו היורשין ומכרו מה שעשו עשו (הגהות מרדכי דב"ב)".

 

ד. באיזה מנגנון נכון לבחור?

כפי שכתבנו לעיל, השימוש בדרך של 'מתנה מחיים בתנאי' לבדו אינו מאפשר הקנאת דבר שלא בא לעולם.

בפשטות, גם מצווה לקיים דברי המת, אינו יכול להתיחס לנכסים עתידיים, שכן צריך השלשת הממון ביד השליש. גם אם נקבל את החידוש שמינוי עורך דין כנאמן לביצוע הצוואה, נחשב כנתינה ביד שליש, קשה להכריע שיחשב כהשלשה גם לגבי הנכסים שטרם הגיעו לרשות הנותן בשעת עריכת הצוואה.

המנגנון של 'שטר חצי זכר' – התחייבות גדולה לאחר אשר תנאי לביטולה הוא קיום הצוואה כלשונה, מכסה גם מצבים של נכסים שלא באו לעולם (בהנחה שיתיחסו אליהם בצוואה). עם זאת יש להקפיד שלא יווצר מצב בו לאחד היורשים שנתמעט חלקם מחמת הצוואה יעדיף להמנע מקיום התנאי, ויעדיף את קיום החיוב. לדוגמא: לדוגמא, אחד הבנים שמרגיש שנתמעט חלקו, עשוי שלא להסכים להקנות חפץ מסויים הכתוב לאחותו על פי הירושה (כתנאי לביטול החיוב כלפיה), וממילא האחות תזכה בכל החיוב כלפיה. יתכן שיעשה זאת בבחינת 'תמות נפשי עם פלישתים'. אפשרות אחרת היא שיעשה קנוניא עם אחותו בה היא תתבע את מימוש החיוב כלפיה, ומתוך אותו סכום תשלם לו סך מסויים הגדול מהירושה אותה הוא אמור לקבל על פי תנאי הצוואה.

על כן יתכן, שבמקום בו אין צפי לנכסים עתידיים בהיקף משמעותי, ניתן להסתפק בצוואה שאינה פותרת את הבעיה של נכסים עתידים 'שלא באו לעולם', גם אם משמעותו של דבר היא שנכסים שיצטברו במהלך החיים עד מאה ועשרים יחולקו כפי דין תורה. פתרון חלקי זה עשוי להתייחס בעיקר לאנשים מבוגרים שחלקים גדולים מהכנסותיהם הקבועות מפנסיה וכדו' הם מוציאים על מחייתם. כמובן בעריכת צוואה כזו צריך לברר שאכן המצב הוא שאין צפי לירושה עתידית, וכן יש להבהיר לעורכי הצוואה את העובדה שאם יתווספו להם נכסים או במקרה שימכרו נכסים וירכשו אחרים תחתיהם הצוואה לא תתיחס אל הנכסים החדשים.

 

ה. ההיבט החוקי

יש חשיבות לכך שהצוואה תהיה תקפה גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה חוקית, גם מהסיבה שאם הצוואה אינה תקפה על פי אחת השיטות, הדבר עשוי להוביל מי מהיורשים, לפנות דווקא אל בתי המשפט האזרחיים, ולא אל בית הדין הרבני. יש לדעת שתקפות הצוואה מבחינה חוקית, מתיחסת לא רק לנכתב, אלא גם לאופן עריכת הצוואה, לדוגמא, החוק מגביל המצאותם של הזוכים על פי הצוואה בשעת עריכתה, מחשש להשפעה בלתי ראויה על המצווה.

רוב ספרי ההלכה בני ימנו העוסקים בנושא, מביאים נוסחי צוואה אשר תקפים מבחינה הלכתית ועונים גם על דרישות החוק.

 עמדותו של הרב בן ציון גרינברגר (שורת הדין ח"ב עמ' שס"ב), שופט בבית הדין למשפחה בי"ם, היא, שעדיף לערוך שני מסמכים נפרדים, מסמך אחד – הצוואה הרגילה החילונית, אשר תנוסח כרגיל בלי כל התייחסות לצד ההלכתי, ומסמך נפרד לחלוטין שבו יופיעו כל הניסוחים הדרושים על פי ההלכה (וראה שם את שיקוליו).

גם בבחירה בדרך זו, יש להעזר בעו"ד המודע להיבטים ההלכתיים, על מנת ששתי הצוואות, ההלכתית והחילונית תהיה תואמות מבחינת תוצאותיהם.

 

נחזור ונגדיש, שמטרת המאמר היא לתת מבוא לנושא הצוואה על פי ההלכה, ואין כוונתו להוות יעוץ הלכתי משפטי ספציפי. בעריכת צוואה יש להעזר באדם הבקי היטב בהיבטים ההלכתיים והחוקיים של נושא זה.