הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי

ז.ו. אש"ל וביגוד

הרב אורי סדן
הזכות לקבלת מזון או ביגוד מהמעסיק עשויה להיות חלק מתנאי השכר, ובלבד שהיה סיכום מפורש בין הצדדים, או שכך הוא מנהג המדינה. נכון להיום לא קיימת חקיקה בתחום ואין מנהג ברור ולפיכך אם הצדדים לא סיכמו ביניהם דבר בנוגע להוצאות אש"ל או ביגוד, המעסיק אינו חייב בהם. במידה והמעסיק סיפק לעובד בגדי עבודה עליו להשיבם עם סיום העבודה אלא אם כן סוכם בין הצדדים אחרת.

אש"ל – המשנה במסכת בבא מציעא מתייחסת לשאלת ההתחייבות לספק מזון לעובדים:

השוכר את הפועלים... מקום שנהגו לזון – יזון, לספק במתיקה – יספק, הכל כמנהג המדינה. מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו: צא שכור לנו פועלין. הלך ופסק להם מזונות. וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני, אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב. אלא, עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם: על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד.[1]

ממשנה זו אנו למדים כי הזכות לקבלת מזון מהמעסיק עשויה להיות חלק מתנאי השכר, והמעסיק עשוי להתחייב בה בשני אופנים: או על פי סיכום מפורש בין הצדדים, או על פי מנהג המדינה.

חוקי העבודה במדינת ישראל אינם מחייבים את המעסיק לזון את העובד, מלבד עובדים בענפים מסוימים[2] ולכן הם אינם יכולים להוות מקור לקיומה של חובה לשלם עבור אש"ל – אכילה, שתייה ולינה. עם זאת בתחומי הטכנולוגיה העילית, התקשורת והתעשיות המסורתיות, נוהגות חברות רבות להשתתף במידה כזו או אחרת בהוצאות הארוחות של עובדיהן. שיעור ההשתתפות המקובל נע בין 10 ₪ ל 30 ₪ ליום עבודה.

אי לכך, אם העובד והמעסיק לא סיכמו ביניהם דבר בנוגע להוצאות אש"ל, המעסיק אינו חייב לשלם סכום כלשהו בגינן[3]. אולם אם המעסיק והעובד סיכמו על תוספת עבור מזון אלא שלא נקבו בסכום מדויק, אין לחייב את המעסיק ביותר מהסכום המינימלי המקובל בענף. אם סוכם ביניהם שהסכום אשר יקבל העובד עבור מזון יהיה "הסכום המקובל" אזי על המעסיק לשלם את הסכום הממוצע בשוק.

ביגוד – על פי ההלכה מעסיק אינו חייב לספק לעובד ביגוד[4], ואפילו לא בגדי עבודה[5], וזאת גם אם התחייב לספק לעובד מזון.

הרא"ש דן במקרה בו העובד דורש מהמעסיק בגדי עבודה לשימושו ללא סיכום מפורש. מסקנתו היא שאם העובד פוטר או בחר שלא לחדש את חוזה ההעסקה שלו לאחר שזה הסתיים, אזי הוא אינו חייב להשיב את הבגדים שקיבל לשימושו. אולם אם הוא התפטר ביוזמתו לפני המועד שנקצב לסיום עבודתו הוא חייב להשיב את הבגדים[6]. גם כאן סיכום מפורש ומנהג גוברים על ההלכה. לדוגמה, עובדי צה"ל אינם חייבים להחזיר את הבגדים שקיבלו, עובדי קבלן לעומתם חייבים להחזיר את כל בגדי העבודה שקיבלו והמעסיק רשאי לקזז משכרם אם לא השיבו את בגדי עבודתם. קיימים מנהגים נוספים בענפים אחרים[7].

יש להעיר כי קיים מנהג רווח כיום (למשל אצל עובדי הוראה, שם הוא מעוגן אף בהסכמים קיבוציים) לתת לעובד תוספת שכר עבור ביגוד. תוספת זו מהווה הטבת שכר והיה חלק משכרו של העובד, שמסיבות שונות הקשורות לחישוב ההפרשות לפנסיה וכדומה, הוחרגה מכלל השכר, אך העובד אינו מחויב לנצל סכומים אלו לשם קניית בגדים, וברור שהעובד אינו נדרש להחזירה עם סיום עבודתו[8].

 

[1] משנה בבא מציעא ז, א; שולחן ערוך חו"מ שלא, ב

[2] כגון ענף האבטחה שם הסכם קיבוצי משנת 1972 מקנה למאבטחים זכות להוצאות אש"ל בסך 1.76% משכר המינימום, או ענף עובדי הבניין והשיפוצים שם צו הרחבה משנת 2015 מקנה לעובדים זכות להוצאות אש"ל בסך של 20 ₪ ליום עבודה, מלא או חלקי. גם עובדים בשירות המדינה זכאים להחזר הוצאות אש"ל אם עבודתם חייבה אותם ללון מחוץ לבית. שיעור ההוצאות מתעדכן על ידי נציב שירות המדינה מעת לעת.

[3] אלא אם כן העובד הועסק בתחום האבטחה או השיפוצים והבניין, בהם המנהג מחייב בתשלום כנזכר בהערה הקודמת.

[4] שו"ת הרשב"א ב, קטז.

[5] קיימים הסכמים קיבוציים בענפים שונים כגון, עובדי צה"ל, עובדי קבלן, עובדים בחברות אבטחה, עובדי אולמות ומלונות וכדומה בהם מחויב המעסיק לספק לעובד בגדי עבודה, לפי מה שנקבע במסגרת צווי ההרחבה בכל ענף.

[6] רא"ש כתובות ד, לב.

[7] מנהגים אלו מובאים בהסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה והבאתי את השכיחים שבהם. לפי נוהג נוסף המקובל בקרב עובדי חברות אבטחה, העובד חייב להחזיר רק ערכה אחת של בגדי עבודה או את שוויה עד לסכום של 150 ₪.

[8] פתחי חושן שכירות, ז, הערה כג, בסופה.