הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור מועד הקרע ריח הגט רכב אוטונומי קדימויות בהצלת נפשות הצלת נפשות

ז.ב. משך יום העבודה ושעות נוספות

הרב אורי סדן
משך יום העבודה נקבע לפי מנהג המדינה שכיום משתקף בחוק שעות העבודה והמנוחה, אשר מחד קיצר מאד את משך יום העבודה ביחס למה שהיה מקובל בזמן הגמרא ומאידך קבע כי הפסקות עבור אוכל ותפילה יעשו על חשבון זמנו של העובד. לחוק זה יש מעמד של מנהג בלבד. לפיכך, עובד המבקש להתפלל בזמן העבודה חייב להגיע לסיכום נאות עם המעסיק על אופן דיווח שעות העבודה.

בנוגע למשך יום העבודה, הגמרא כותבת שהיה מנהג קדום לעבוד מהזריחה ועד השקיעה. מנהג זה נהג בתקופת התורה[1] והוא משתקף בפסוק "יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב". כבר בתקופת המשנה המנהג השתנה, ובגמרא הובהר כי למעשה מה שמחייב את הצדדים הוא מנהג המקום. כיום כאמור מה שמחייב הוא חוק שעות העבודה והמנוחה:

על פי החוק מותר להעסיק עובד (למעט בתחומים מסוימים)[2] שעובד שישה ימים בשבוע במשך שמונה שעות ביום, ותשע שעות ביום (ברוטו) אם הוא עובד חמישה ימים בשבוע. בכל מקרה סך שעות העבודה השבועיות של העובד לא יעלה על 42 שעות בשבוע המתחלקות בדרך כלל ל-8.6 שעות ביום במשך ארבעה ימים ו-7.6 שעות ביום החמישי[3]. בנוסף, ניתן להעסיק עובד למשך ארבע שעות נוספות ביום, המוגדרות כ"שעות נוספות"[4], עליהן המעסיק חייב לשלם שכר גבוה יותר: 125% מהשכר הרגיל על השעתיים הראשונות בכל יום, ו-150% מהשכר הרגיל על השעות שמעבר להן. משמעות הדברים היא כי למעשה מותר להעסיק עובד עד 12 שעות עבודה ביום, אך לא יותר מ-57 שעות עבודה בשבוע.

הפסקת אוכל – בתקופת התנ"ך[5], ובתקופת הגמרא[6] המנהג היה שהארוחה נעשית על חשבון זמן העבודה ולא על חשבון זמנם הפרטי של העובדים. מנהג זה מובן לאור העובדה שיום העבודה נמשך כאמור לאורך כל שעות האור.

בעניין זה החוק הפחית את זכויות העובדים וקבע שאמנם המעסיק חייב לתת לעובד הפסקה לשם אכילה[7], אך הפסקה זו אינה נחשבת לזמן עבודה והיא תיעשה על חשבון זמנו של העובד[8]. זאת למעט מקרה בו על העובד להישאר בזמן ההפסקה במקום עבודתו על מנת להיות זמין לצרכי עבודתו גם בשעת ההפסקה. במקרה זה יחשב זמן ההפסקה כחלק מזמן העבודה[9]. כאמור, במקום בו החוק מפחית את זכויות העובד, יש לו תוקף של מנהג בלבד.

הפסקה לצורך תפילה וברכות – בתקופת המשנה והגמרא היה זמן ברכת המזון, תפילת שחרית ומנחה נחשב לחלק מזמן העבודה. לפיכך, חכמים פסקו שיש לקצר את אורך התפילה והברכה למינימום ההכרחי, על מנת שלא לבטל מזמנו של המעסיק[10]. במשך הדורות השתנה המנהג, המעסיקים נעשו קפדנים פחות, ואפשרו לפועלים לברך ולהתפלל כדרכם, ולא להקפידו איתם על דקות ספורות אלו[11]. כיום עם קיצור משך יום העבודה החוק הפחית את זכויות העובדים וקבע שהעובד רשאי לקבל הפסקה לצרכי תפילה וברכות, אך לא כחלק משעות העבודה[12]. כאמור, לחוק זה יש מעמד הלכתי בהיותו מנהג בלבד. לפיכך, עובד המבקש להתפלל בזמן העבודה חייב להגיע לסיכום נאות עם המעסיק על אופן דיווח שעות העבודה.

 

[1] בבא מציעא פג ע"ב. בדבר מנהג זה ראו בראשונים שם, ובירושלמי בבא מציעא ז, א.

[2] ישנם עובדים בתחומים מסוימים כענפי הרפואה, השמירה, המלונאות, החשבונאות ועוד בהם ישנם היתרים מופלגים יותר, ועובדים בתחומי ביטחון המדינה עליהם לא חל החוק כלל. כמו כן החוק שונה בנוגע לאנשי הנהלה בכירים או מי שמתפקדים בתפקידים בהם קיימת "מידה מיוחדת של אמון אישי". למעשה על בית הדין לבדוק בחוק מהן מספר השעות המקסימלי אותן קובע החוק, או אשר נוספו בתקנות שר העבודה, לעובד בתחום הנידון.

[3] על פי סעיפים 2,3 לחוק שעות העבודה והמנוחה (תשי"א) (להלן בסעיף זה: "החוק"), וצווי הרחבה משנת 2000 ומשנת 2018.

[4] היתר של שר העבודה משנת תשל"ד המבוסס על סעיף 11 לחוק. התוספת על פי סעיף 16 לחוק.

[5] רות ב, יד, ואילך.

[6] בבא מציעא פו ע"א; תוספות שם, ד"ה דאי.

[7] סעיף 20(א) לחוק.

[8] סעיף 1 לחוק.

[9] סעיף 20(ג) לחוק.

[10] ברכות טז ע"א; רמב"ם קריאת שמע ב, ד; תפילה ונשיאת כפים ה, ח; ברכות ב, ב.

[11] הגהות מיימוניות ברכות, א, ט; שולחן ערוך או"ח קצא, ב.

[12] סעיף 20(ד) וסעיף 1 לחוק.