דרישה להבהיר נימוקי פסק דין / בית הדין הגדול 1080600/6

ב"ה

תיק 1080600/6

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב הראשי לישראל הרב דוד ברוך לאו – נשיא

המערערת:      פלונית

נגד

המשיב:           פלוני  

הנדון: בין חובת הנמקתן של החלטות לאי־החובה לשוב ולהבהירן פעם אחר פעם לבקשת צד המתפלמס עימן

החלטה

לפניי בקשה נוספת של המערערת להבהרת החלטותיי הקודמות.

דינה של הבקשה להידחות – הפעם ללא חיוב בהוצאות, אך לא לעולם חוסן.

הוראותיהן המעשיות של החלטותיי הקודמות ברורות הן, ואף אם לא היו ברורות למאן דהוא הרי שמאחר שבשלב זה מי שנזקק ליישמן באופן מעשי הוא האקטואר הנצרך ליתן חוות דעת בהתאם להן – הוא לבדו שהיה יכול לבקש הבהרה אילו מסופק היה בכוונת דבריי.

ההבהרות שמבקשת המערערת, הן למעשה התפלמסות של בא כוחה עם שנכתב ונומק כבר בהחלטות קודמות – נימוקי החלטותיי שאינם מניחים את דעתה והיא מתווכחת עימם, וזו אינה ראויה.

לעניין זה אומר:

ההחלטות היו מנומקות כאמור והובהרו למעלה מן הצורך לאחר בקשות קודמות ממין זה. אין בית הדין צריך לשוב על הבהרותיו שוב ושוב ולהתפלמס עם בעלי דין שאין דעתם נוחה מההבהרות.

אכן בא כוחה המלומד של המערערת מבקש כי ננהג כמנהגו של רב פרידא ששנה לתלמיד שלא הבין, או התקשה להתרכז, או לא זכר את שלמד, ארבע מאות פעם (ראה בגמרא – עירובין נד, ב), אך אין הדין עימו, ולא רק הדין אינו עימו אלא גם "לפנים משורת הדין" (וקרוב לוודאי שמן הדין גם רב פרידא לא היה חייב לנהוג כפי שנהג) אינה עימו:

מעבר לכך, דיין עוסק בפסיקה ובהוראה למעשה, חייב הוא אומנם לנמק את החלטותיו אך לא למעלה מכך. בית דיננו משתדל מאוד להבהיר את הדברים וכך נהגנו גם במקרה זה. דיין – במסגרת תפקידו כדיין אינו משמש כראש ישיבה, מגיד שיעור או מורה, ואין הוא חייב בהסברת הדברים שוב ושוב, עד שיבינם כל מי שטוען כי לא הבינם;

מאידך גיסא – בעלי הדין אינם תלמידים, תלמידו של רב פרידא אכן התקשה בהבנה, בעל דין הטוען כי מתקשה הוא בהבנה – אפשר שאכן מתקשה הוא בכך ואפשר שאין קשייו אלא מסווה של אי־נכונות לקבלת הדין ושל ניסיון להביא לשינויה של ההחלטה אף שאין לכך הצדקה, אכן לא בהכרח שכך הדבר, אבל גם האפשרות – די בה כדי להבחין בינו לבין תלמידו של רב פרידא;

לסיום אזכיר: רב פרידא זכה בשכרו להביא את כל בני דורו לחיי העולם הבא ולאריכות ימים מופלגת, כמבואר בגמרא (שם), לו הייתה המערערת יכולה להבטיח הבטחה דומה לדייני בית הדין, ובעיקר הן לבעלי הדין האחרים, שהטרחת בית הדין בעניינה של המערערת שוב ושוב באה בהכרח על חשבונם, הן למשיב בהליך זה עצמו, שהצורך בהחלטות חוזרות ונשנות מעכב את סיום ההליך בעניינו – אפשר שהיה מקום לנהוג בה כמנהגו של רב פרידא, אבל מאחר שככל הנראה אין היא יכולה להבטיח כך, אל נא תצפה שינהג בה בית הדין כמנהגו של רב פרידא.

כבר חמש שנים חלפו מאז סייע בית דיננו לצדדים להתגרש בפנינו. בית הדין עמל בכל השנים הללו גם על מענה לבקשות שונות של הצדדים ועל חלוקת רכוש הוגנת. כעת עצת בית הדין היא להניח לקשר זה ולבנות חיים חדשים.

סוף דבר, ההחלטות הקודמות שרירות וקיימות ואינן טעונות הבהרות והנמקות נוספות.

ההחלטה מותרת בפרסום בכפוף להשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים.

ניתן ביום י"ב במרחשוון התשפ"ב (18.10.2021).

הרב דוד ברוך לאו – נשיא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה