הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מורדת פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מורד חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי

ג.ב. שכר החורג מהמקובל בשוק – אונאת ממון

הרב אורי סדן
אסור למעסיק לנצל את תמימותו של העובד ולסכם איתו על שכר הנמוך באופן ניכר מטווח המחירים המקובל אם כי בדיעבד לא ניתן לבטל את ההסכם.

בעולם מקובל לחשוב שאין כל דבר רע במכירה של מוצר או שירות במחיר החורג במידה ניכרת מהמחיר המקובל[1]. התורה לעומת זאת, קובעת כי מכירה של מוצר במחיר החורג באופן ניכר ממחיר השוק[2] היא מעשה פגום מבחינה מוסרית ומשפטית ולפיכך ניתן לדרוש את ביטול העסקה. פער ניכר פירושו מחיר הגבוה בחמישית ומעלה ממחיר השוק, או נמוך בשישית ממחיר השוק[3].

התורה מניחה כי משא ומתן הוגן באמת יכול להתקיים רק בשוק חופשי ובו תחרות משוכללת מרובת משתתפים, בה כל המשתתפים מודעים למחיר השוק ויכולים לבחור עם מי הם מעוניינים לסחור. ידיעת מחיר השוק האמיתי הכרחית לקיומו של מסחר הוגן, שכן מחיר השוק מהווה עוגן למשא ומתן בין הצדדים. לפיכך ביצוע עסקה החורגת באופן ניכר ממחיר השוק תוך ניצול לרעה של חוסר ידיעתו של הצד השני מוגדרת כאונאה[4] אותה אסרה התורה[5]: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו".

לפי עיקרון זה היה מקום לומר כי העסקת עובד במחיר נמוך באופן ניכר מהמחיר המקובל אסורה והסכמתו לכך בטלה. אולם התורה הגבילה דין זה וקבעה[6] כי הוא לא יחול על תחומים מסוימים ובכללם עבדים וקרקעות[7]. בעקבות הגבלה זו נוצרה בפוסקים הבחנה בין אונאה של פועל לאונאה של קבלן, והבחנה נוספת בין סוגים שונים של קבלנים:

פועל, הנשכר לזמן דינו לעניין זה כעבד (עבד מוכר את עצמו לעולם, ופועל מוכר חלק מהזמן שלו למעסיק) שההתקשרות עמו אינה כפופה לדין אונאה[8]. משמעות הדבר היא כי גם אם המעסיק סיכם עם העובד על שכר נמוך או גבוה באופן ניכר מהמקובל – לא ניתן לבטל את ההסכם. אולם, כאשר המחיר שסוכם גבוה פי שניים ומעלה מן המחיר המקובל, המעסיק אינו מחויב לשלם אותו אלא את השכר המקובל בלבד. לעומת זאת אם המחיר נמוך ביותר מחצי מהמחיר המקובל, העובד אינו יכול לקבל יותר מהסכום עליו סוכם (ובלבד שאינו נופל משכר המינימום)[9].

מכיוון שאין דין אונאה בקרקע, אין דין אונאה גם בקבלן שיפוצים, קבלן בניין, או קבלן ניקיון, המשביחים את קרקע[10].

שונה מהם דינו של קבלן שאינו עובד בקרקע (לדוגמה מכונאי רכב או מתכנת מחשבים שהתחייב לכתוב תוכנה). קבלן מסוג זה, נחשב כמי שסוחר בחפץ אותו הוא מתקן או מספק, ולפיכך הוא כפוף לדיני אונאה[11]. משמעות הדבר כי אם המחיר עליו סוכם חורג בחמישית מהמחיר המקובל בשוק, ניתן לבטל את ההסכם.

מעבר לכך, חידש הרמב"ן בפירושו על התורה[12] חידוש גדול המהווה מצפן מוסרי: האיסור לרמות ולנצל את חוסר ידיעתו של הצד השני קיים בכל חריגה ממחיר השוק, ובכל תחום. כלומר, אסור מן התורה לנצל את תמימותו של הזולת גם כאשר מדובר בקרקע או בפועל ואפילו בפער קטן ממחיר השוק. עם זאת, הסעד הכספי קיים רק בחריגה של חמישית.

על פי עיקרון זה אסור למעסיק לנצל את תמימותו של העובד ולסכם איתו על שכר הנמוך באופן ניכר מטווח המחירים המקובל. זאת בין אם מדובר באונאה ביחס לבסיס השכר ובין אם מדובר באונאה ביחס לתנאי שכר נוספים המחויבים על פי חוק, כגון פנסיה, חופשות, ימי מחלה וכדומה. מעסיק המבקש מסיבה זו או אחרת לשלם לעובד פחות מן המקובל רשאי לעשות כן ובלבד שיודיע לעובד מהו השכר המקובל ומהו השכר המוצע לו, ובכל מקרה לא יפחת משכר מהמינימום הקבוע בחוק[13]. על פי אותו עיקרון אסור לקבלן שיפוצים או בנייה, או לפועל מקצועי לנצל את תמימותו של מקבל השירות ולדרוש ממנו מחיר הגבוה באופן ברור מטווח המחירים המקובל לשירות זה מבלי ליידע אותו על כך.

 


[1] כך נקבע גם בסעיף 14(ד) לחוק החוזים תשל"ג.

[2] לדעת ערוך השולחן חו"מ רכז, ז, אם אין מחיר קבוע אלא טווח של מחירים, אזי רק חריגה ניכרת מטווח תהיה בגדר אונאה.

[3] בבא מציעא מט ע"ב; שולחן ערוך חו"מ רכז, ב.

[4] בעברית המודרנית מקובלת הצורה הלשונית "הונאה" (בהא) ואילו בלשון חז"ל מוכרת הצורה "אונאה" (באלף). מבחינה לשונית מדובר בשתי צורות כתיבה אפשריות לאותו מושג. אולם בשל התפישות המוסריות השונות התקבעה התודעה כי "הונאה" היא מעשה רמאות המקובל גם בעולם המודרני כאסור, ואילו "אונאה" היא עסקה שנעשתה במחיר מופקע שמקובלת כאסורה רק על פי ההלכה. אנו ננקוט בלשון זו.

[5] ויקרא כה, יד.

[6] בבא מציעא נו ע"א.

[7] ייתכן שטעם הדין הוא שלקרקע יכול להיות שווי סובייקטיבי עבור המוכר והקונה הזקוקים דווקא לקרקע במקום מסוים. לגבי עבדים ייתכן שהטעם הוא שהאיכות האישית של העבד איננה ניתנת להשוואה למחיר השוק, נימוק זה נכון גם לגבי איכותו של פועל. אמנם לדעת רבנו תם, תוספות בבא מציעא נז ע"א, ד"ה אמר ורמ"א חו"מ רכז, כט, אם הקרקע נמכרה ביותר מפי שניים (או בפחות מחצי) ממחיר השוק, האונאה כה גדולה שניתן לבטל את העסקה. לעומתו סברו הרמב"ם מכירה, ג, ח והשולחן ערוך שם, שאין אונאה בקרקעות כלל. מחלוקת זו לא הוכרעה, ראו גליון רבי עקיבא איגר שם.

[8] רמב"ם מכירה יג, טו; שולחן ערוך חו"מ רכז, לג. ועיינו בשו"ת מהר"ם מרוטנברג ד, תשמט, הסובר שיש דין אונאה גם בפועלים.

[9] כאמור לעיל נחלקו הראשונים במקרה זה. המחלוקת לא הוכרעה ולפיכך נקטנו בכלל המוציא מחברו עליו הראיה.

[10] כסף משנה מכירה יג, טז; שו"ת מהרי"ט ב, חו"מ, יט.

[11] רמב"ם מכירה, יג, יח; שולחן ערוך חו"מ רכז, לו. ועיינו רמב"ן בבא מציעא, נו ע"ב, שסבר שאין לחלק בין פועל לקבלן, ובכל קבלן אין דין אונאה.

[12] רמב"ן ויקרא כה, טו; רא"ש בבא מציעא ד, כ, וראו שולחן ערוך חו"מ רכז, ו.

[13] החוק קובע כי על תנאי השכר המינימליים הקבועים בחוק לא ניתן לוותר וכפי שכתבנו לעיל הוא מחייב גם על פי ההלכה.