הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

נתבע שמסרב לחתום על הסכם בוררות

הרב הלל גפן
כאשר נתבע מסרב לבוא לדין אזי בית הדין נותן אישור לתובע לתובעו בערכאות. לפעמים הנתבע אומר שהוא מוכן להתדיין בדין תורה ואף מתחייב לבצע את פסק הדין, אולם, איננו מוכן לחתום על הסכם בוררות. מה הדין במקרה כזה?

מסרב לחתום

כאשר נתבע מסרב לבוא לדין אזי בית הדין נותן אישור לתובע לתובעו בערכאות.

לפעמים הנתבע אומר שהוא מוכן להתדיין בדין תורה ואף מתחייב לבצע את פסק הדין, אולם, איננו מוכן לחתום על הסכם בוררות. מה הדין במקרה כזה?

על פי החוק, ללא חתימה על הסכם בוררות אין אפשרות חוקית לאכוף את פסק הדין. משום כך כתבו פוסקים רבים שאם הנתבע מסרב לחתום על הסכם בוררות דינו כסרבן דין. זאת, למרות שהוא מצהיר על נכונותו לקבל את הדין.

קביעה זו מבוססת על ההנחה שתפקידו של בית הדין אינו מסתיים עם מתן פסק הדין, אלא עם ביצועו. לכן על בית הדין לעשות כל שביכולתו כדי שפסק הדין יבוצע בסופו של דבר (הרב אברהם שפירא, מנחת אברהם, סימן מב).

על פי אותו עיקרון יש להתייחס כסרבן דין גם לנתבע שמבקש להתדיין דווקא בבית דין שפסק הדין שלו אינו ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל (פסקי דין – ירושלים, דיני ממונות ובירורי יוחסין חלק יא, פס"ד בעמוד יד). הדברים אמורים (לצערנו) כאשר אדם מבקש להתדיין בבית דין רבני ממלכתי. בתי דין אלה מנועים מלדון דיני ממונות (על פי פסיקת בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים). אמנם יש חולקים על גישת בג"ץ (ראו פרופ' שוחטמן, סדר הדין 1447-1491), אך המציאות היא שפסק הדין אינו ניתן לאכיפה בהוצאה לפועל, ולכן בקשת הנתבע לא תתקבל.

מסרב לפשרה

נוסח הסכם בוררות המקובל בבתי הדין מעניק לבית הדין את הסמכות לדון 'בין לדין ובין לפשר'. מה דינו של נתבע שמוכן להתדיין בדין תורה אך אינו מוכן להעניק לבית הדין את הסמכות לכפות פשרה על הצדדים?

חשוב להבהיר שאין כוונת ההסכם לתת הרשאה לבית הדין לכפות פשרה שרירותית על הצדדים, והגמרא (בבא בתרא קלג, ב) התייחסה בזלזול לדיינים שנוהגים כך וקראה לו "דייני דחצצתא". הסכם הבוררות מתיר לבית הדין לפסוק רק פשרה קרובה לדין (שו"ת רדב"ז ד, קסד), ובלבד שיש בה צדק (שו"ת אורח משפט חו"מ א). בפועל אין בית דין שמוכן לדון ללא הסכם בוררות בנוסח המקובל, כך שהמשמעות המעשית של התנגדות לנוסח זה היא שהתובע לא יוכל לתבוע בבית דין, אך גם לא יקבל היתר לתבוע בבית משפט.

שאלה זו נדונה בפני בית הדין הרבני בירושלים (פד"ר יא, 262-267), ונחלקו בה דייני בית הדין: דעת המיעוט הייתה שבמקרה כזה הנתבע אינו מוגדר כמי שסירב להתדיין בדין תורה, כיוון שפשרה היא מצווה שאין לכפותה על מי שאינו מעוניין בה.

לעומת זאת, דעת הרוב הייתה שנתבע שאינו מוכן לחתום על הנוסח 'בין לפשרה' הוא בגדר סרבן, ובית הדין יתיר לתובע לתבוע אותו בערכאות. הטעם הוא משום שמנהג בתי הדין הוא לכתוב בהסכם הבוררות 'בין לדין ובין לפשרה', ולכן המסרב לכך מוגדר סרבן.

הרב יועזר אריאל (דיני בוררות, כללי הדין והפשרה עמ' שטו) כתב שהאפשרות לסרב לנוסח 'בין לפשר' מותרת רק אם הנתבע מוצא בית דין שמוכן לדון אותו לפי דין תורה בלבד; אבל אם לא יציג תוך זמן סביר הסכם בוררות שנחתם על ידו בבית דין אחר, הוא אינו רשאי לסרב. כיון שכאמור אין בית דין שמוכן לדין בלבד, הרי שנתבע כזה יוגדר כסרבן והתובע יוכל לתבוע אותו בבית משפט.

לסיכום, נתבע שמסרב לחתום על הסכם בוררות מוגדר כסרבן. נתבע שמסרב להסכם בוררות בנוסח 'בין לדין ובין לפשרה' רשאי לבקש להתדיין בבית דין שדן רק על פי הדין. אולם אם לא ימצא בית דין כזה, עליו לחתום על הנוסח המקובל.