פיטורי עובדת בהריון / ארץ חמדה גזית 73122

פיטורי עובדת בהריון

חוק עבודת נשים שנחקק בכנסת מעניק הגנה רחבה מאד לנשים בהריון. לפי חוק זה, לא זו בלבד שאין לפטר אישה עקב היותה בהריון, אלא שאין לפטר אישה בזמן הריונה, ללא אישור מראש מהממונה על כך במשרד התמ"ת. 
על יחס ההלכה ובתי הדין לחוק זה ניתן לעמוד בין היתר באמצעות פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית הדין של ארץ חמדה גזית ברמת גן (תיק מס' 73122, בפני הדיינים: הרב יעקב אריאל; אב"ד, הרב שלמה אישון, הרב עדו רכניץ). 

התובעת, עובדת בתאגיד מסוים, שהוא הנתבע בתיק זה, נקלעה לויכוח עם האחראית עליה, שבעקבותיו נאמר לה שהיא מפוטרת. כעבור זמן מסוים, פנה הנתבע אל משרד התמ"ת לקבלת אישור לפיטורין. משרד התמ"ת דרש מהתאגיד מסמכים נוספים, וכשאלה לא ניתנו החזיר את הבקשה. כעבור זמן 
נוסף הוגשה הבקשה שנית, אולם, הטיפול בה לא הושלם עד ללידה. לאחר לידה אין אפשרות לפטר למעט במקרה של מעסיק פושט רגל, מה שלא התקיים במקרה הנדון, ולכן לא נמשך הדיון בבקשה אחר כך. התובעת פנתה תחילה לבית הדין לעבודה, אך בהסכמת הצדדים הועבר הדיון לבוררות בבית הדין של ארץ חמדה גזית. 

מעמדם ההלכתי של חוקי המגן - בית הדין הביא תקדימים מבתי הדין של ארץ חמדה גזית ברמת גן ובצפת, בהם נקבע כי יש תוקף הלכתי לחוקי 
המגן (על העובדים) של מדינת ישראל בכלל, ולחוק עבודת נשים בפרט. זאת, משני טעמים. הטעם האחד – חוקים אלה משקפים את המנהג, אשר קובע את ההלכה בדיני ממונות בכלל, ובמיוחד בדיני עבודה. הטעם השני – לחוקים אלה יש תוקף לפי הכלל "דינא דמלכותא – דינא", שאמנם יש לו סייגים רבים והוא אינו חל על כל חוק ממוני, אבל כאשר מדובר בחוק התואם את רוח התורה והמסורת היהודית, בוודאי יש לו תוקף הלכתי. וכך הוא לגבי חוק 
זה. 

אישור הממונה במשרד התמ"ת לגבי התוקף ההלכתי של פרטי החוק, טען הרב אריאל בראלי (תחומין כו, תשס"ו) שאמנם ככלל יש תוקף הלכתי לחוק האוסר לפטר אישה עקב הריונה, אולם, אין תוקף לדרישת החוק המצריך דווקא אישור מראש של הממונה על כך במשרד התמ"ת. לדעתו, כאשר הפיטורין אינם בגלל ההריון, ניתן לאשרם רטרואקטיבית. זאת כיון שדרישת החוק יוצרת הסדר שאינו הוגן, ולפיכך אינו חוסה תחת הכלל "דינא דמלכותא – דינא". הרב בראלי מציין שם במאמרו, שבעמדתו זו הוא היה בדעת מיעוט בפסק דין של בית הדין לממונות בשדרות שדן בשאלה זו. 
בענייננו, קבע בית הדין שאין אפשרות לאשר את הפיטורין רטרואקטיבית, הן מכיוון שלפי החוק הדבר לא ניתן, וכדעת הרוב בבית הדין בשדרות, והן מכיוון שהנתבע כלל לא הוכיח שהפיטורין לא היו בגלל ההריון. 

אמנם, לגבי גובה הפיצויים, הייתה מחלוקת בבית הדין. 
התובעת תבעה 150% משכרה, כפי שמגיע לה על פי החוק. אלא שהחוק מותיר לבית הדין לעבודה שיקול דעת אם להפחית מהפיצוי מנימוקים שיירשמו. 
לדעת הרוב, מכיוון שלא הוכח, ואף לא נטען, שהפיטורין היו בגלל ההריון, יש להסתפק בכך שהעובדת תקבל את שכרה המלא (100%), אע"פ שהיא לא עבדה, וזה ייחשב כפיצוי על הפיטורין המנוגדים לחוק ולהלכה. לדעת המיעוט, מצדיקה התנהגותו הפסולה של הנתבע קנס בגובה מלוא 150% משכרה של התובעת, כפי שקובע החוק. 

לסיכום, הוחלט בדעת רוב לחייב את הנתבע בשכר התובעת לכל התקופה בה לא פוטרה שלא כדין.