הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

חיי אדם גט מוטעה רועה זונות חברות השלטון המקומי שכנים עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה חזרה מהתחייבות חוזים קבלן פיטורי והתפטרות עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית חוזים משפטי ארץ ביטול מכירה קרע הודאת בעל דין מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות האשה ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זיכיונות ורישיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר נשיאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי משפחה לימודי אזרחות עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה מזונות ומדור הילדים מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמניו חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה מעשי ידי אשתו תום לב פסולי דין גיור אתיקה משפטית עריכת דין אסמכתא חשבון בנק תנאים ממזרות שיעורי סולמות עד מומחה מרידה פוליגרף בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה פסיקת סעד שלא נתבע טענת אי הבנה בדיקות גנטיות מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה סעד זמני כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה ועד הבית הימורים יורד לאומנות חברו שיתוף נכסים שליחות גט ביטול קידושין מדור האשה קבלת עול מצוות חזרה מהודאה מקח טעות חלוקת רכוש שומת מטלטלים גביית חוב דיין יחיד שיערוך מזונות חזקת יהדות תקנת שו''ם כונס נכסים צו הרחקה שליחות דמי ערבות משפטי ארץ ה: בית הדין לממונות דינא דמלכותא דינא עוברת על דת כיעור שומת מקרקעין פסילת הרכב חוקי התורה מעשר כספים אורות החושן: עבודה וקבלנות צנעת הפרט הסכם קיבוצי צו הרחבה נאמנות באיסורים ניכור הורי עביד איניש דינא לנפשיה שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא לפני עיוור מועד הקרע ריח הגט רכב אוטונומי קדימויות בהצלת נפשות הצלת נפשות

שִעְרוּךְ 'מאתיים זקוקין' על דרך הפשרה, והדרך הראויה לכתיבת כתובה הנוקטת סכום זה / פד"ר ‏1134092/1

הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז - אילוז ( בית הדין הרבני הגדול)
בני זוג התגרשו, ובית הדין האזורי פסק לאישה תשלום דמי כתובה לפי הפרשנות הנמוכה ביותר של מאתיים זקוקים הכתובים בכתובתה בסך 5,220 ש"ח. האישה ערערה ודרשה לקבל פיצויי גירושין כיוון שהבעל יזם את פירוק התא המשפחתי. בית הדין דחה את התביעה לפיצויים כיוון שנחלקו הדעות בשאלה עקרונית זו, אך קבע שיש להגדיל את ערך הכתובה במקרה זה בדרך של פשרה הקרובה לדין לפי פרשנות גבוהה יותר של מאתיים זקוקים כסף צרוף, בסך שווי של 14 ק"ג כסף ביום התשלום. בשולי פסק הדין הדיינים פנו לרבנות הראשית לקבל החלטה שבשולי כתובות בהן מובא רק סכום של מאתיים זקוקין כסף צרוף, יובהר לפי איזו שיטה ימדדו את הזקוקים. כיוון שעל פי רוב אפילו הרב מסדר החופה והחתן לא יודעים מה ההתחייבות, ואף אם היו יודעים מהו הסכום שיתחייבו בפועל, על פי הפסיקה לשלם את הסכום המועט מספק – יש בדבר משום זלזול הן באישה הן בתקנה ובמנהג שנהגו.

ב"ה

תיק ‏1134092/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז

 

המערער (משיב בערעור שכנגד):                      פלוני   (ע"י ב"כ טו"ר פנחס לוי)

נגד

המשיבה (מערערת בערעור שכנגד):     פלונית (ע"י ב"כ עו"ד בצלאל הוכמן)

 

הנדון: שִעְרוּךְ גבוה של 'מאתיים זקוקין' על דרך פשרה וכפיצוי גירושין; הדרך הראויה בכתיבת כתובה הנוקטת סכום זה

פסק דין

פסק הדין והערעורים

בפנינו ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית הדין האזורי מתאריך כ"ז בסיוון התשע"ז (21.6.17) שבו נקבע:

א.  האיש – האב (המערער ומשיב בהליך שבפנינו) מחויב במזונות שלושת ילדיו בסך של 5,000 ש"ח, ומלבד זאת יחויב בחלקו היחסי במדור ילדיו בשכר דירה בת שלושה חדרים בלבד (ככל שהאם תשכור דירה לאחר מכירת הדירה המשותפת),

ב.   האיש פטור מלשלם פיצויי גירושין מעבר לחיובו בסך 5,220 ש"ח דמי הכתובה (מאתיים זקוקים כסף צרוף, לפי השיטה המקלה ביותר בחשוב סכום זה).

 

על שני חלקי פסק דין זה הוגשו הערעורים.

הליך והכרעה

בהחלטתו מיום י' בכסלו תשע"ח ביקש בית דיננו את הבהרת בית הדין האזורי, כיצד הגיע בית הדין לגובה המזונות שפסק. כן ביקש את הבהרת עמדת בית הדין האזורי בעניין תביעת האישה לפיצוי עקב סכום הכתובה הנמוך שקבע בית הדין ובפרט לאור טענות האישה על התנהלותו של האיש ועל הסיבה לגירושין.

הוצגה בפנינו החלטתו – הבהרתו של בית הדין האזורי:

באשר למזונות הבהיר בית הדין שטענות האם לגובה השתכרותו של האב בפועל לא גובו במסמכים. בנסיבות העניין כנראה אין אפשרות להצגת מסמכים, אולם מהתרשמות בית הדין בשני הרכבים שונים – הן במסגרת הדיון במזונות זמניים והן במסגרת הדיון במזונות קבועים – מרמת החיים שבה חיו בני הזוג החליט בית הדין לקבוע את הסכום שקבע.

סוגיית המזונות

כידוע בית הדין הגדול לא נוהג להתערב בהחלטות שנקבעו בעקבות התרשמותו של בית הדין האזורי, המכיר ובוחן היטב את העובדות. משכך אין מקום שנתערב בהחלטת בית הדין האזורי ובשיקולים שהובילו אותו הנראים נכונים בנסיבות העניין.

לפיכך אנו דוחים את ערעורי שני הצדדים בעניין המזונות.

פיצויי גירושין

באשר לערעור הנוסף על פסק בית הדין האזורי מתאריך כ"ז בסיוון התשע"ז (21.6.17) שדחה את תביעת האישה לפיצויי גירושין, וזאת, על אף שהמשיב – הבעל לשעבר חויב בתשלום מלוא דמי הכתובה בסך מאתיים זקוקין כסף שאותם שִׁעְרֵךְ כבוד בית הדין האזורי בשווי של 2,784 גרם כסף צרוף.

עילת הערעור המרכזית היא שמאחר שבית הדין האזורי ראה לנכון לחייב את המשיב במלוא הכתובה – לאור הבנתו בפסק הדין שיוזם הגירושין הוא הבעל והאישה הייתה מוכנה לשלום בית, אלא שבשל סירובו לנסות להשלים הסכימה גם היא לגירושין, ומאחר שהשִּׁעְרוּךְ של הכתובה הוא נמוך ביותר (כ־5,200 ש"ח), הרי שזה המקום לחייב בפיצויי גירושין, כנהוג וכמקובל לטענת בא כוח המערערת.

יש לציין שעיון בשתי תביעות הגירושין של הבעל אינו מעלה עילה אמיתית שיש בה כדי לחייב את האישה להתגרש.

לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר העיון בחומר שבתיק, הגיע בית הדין למסקנה שאכן זה המקום לדון באפשרות לפיצויי גירושין.

 

אולם מאחר שנחלקו הדעות בשאלה העקרונית של חיוב בפיצויי גירושין ומאחר שבתיק הנוכחי ניתן להמיר את פיצויי הגירושין בשִּׁעְרוּךְ גבוה של מאתיים זקוקין כסף – שלגבי שוויים נחלקו הדעות בין הפוסקים, כשגם פסיקת בתי הדין בנושא זה אינה שווה ודעות רבות הוזכרו בפסקי הדין השונים של בתי הדין הרבניים – נכון יותר לעשות זאת. כמו כן בהתחשב בעובדה שהאישה קיבלה מחצית מהדירה כמתנה מאבי המשיב בתחילת הנישואין ללא השתתפות צד האישה בקניית הדירה ומחצית דירה זו מועברת לאישה במסגרת חלוקת הרכוש עם גירושיהם. אשר על כן, בית הדין קובע, שכפשרה הקרובה לדין ומבלי לנקוט עמדה חד־משמעית בשאלת פיצויי הגירושין על כל פנים בפסק דין זה, המשיב – הבעל לשעבר יחויב לאישה בכתובה סך השווה לארבעה־עשר קילוגרם כסף כשִּׁעְרוּךְ של מאתיים זקוקי הכסף.

סך זה ישולם לפי שוויי הכסף ביום התשלום.

זהו החיוב לדעת הרוב.

 

לדעת המיעוט, בנסיבות תיק זה, ומאחר שהבעל לא חויב בפועל בפיצויי גירושין, יש לחייב את המשיב – הבעל לשעבר – במאתיים זקוקין כסף לפי השִּׁעְרוּךְ של השיטה המחמירה (החזון איש), דהיינו חמישים ושבעה קילוגרם כסף.

 

אשר על כן בית הדין קובע:

א. ערעורי הצדדים בעניין גובה המזונות נדחים.

ב. הערעור בעניין שווי הכתובה והפיצויים מתקבל.

האיש חייב לשלם לאישה, כדעת הרוב, שווי מעודכן נכון ליום התשלום של ארבעה־עשר קילוגרם כסף צרוף. סכום זה ישולם בתוך תשעים יום ממועד החלטה זו.

ג. אין צו להוצאות.

ד. בית הדין סוגר את התיק.

הדרך הראויה בקביעת תוספת הכתובה מלכתחילה ובהבהרת תוספת הנקובה ב'זקוקין' וכדומה

בשולי ההחלטה נוסיף את הדברים הבאים בסוגיית הכתובות הנקובות במאתיים זקוקין כסף:

 

איננו יכולים להתעלם ממה שאמר בא כוח האיש, שהאיש הסכים לשלם כתובה בסכום שקבע בית הדין האזורי משום ששווי זה הוא 'כשווי קופסת אתרוג'. פסיקת סכום זה, וכפי שמלמדת גם אמירה זו, בוודאי אינה מהווה מחסום לבעל מלגרש את אשתו. בסכום זה תהיה ודאי 'קלה בעיניו להוציאה' בזמן הזה.

אומנם סכום זה נקבע הרבה פעמים בפסיקות בתי הדין מפני שזוהי הדעה המקלה בקביעת הסכום, וכבר האריכו בדבר זה בפסקי דין רבים, וגם חלק מהח"מ ביררו עניין זה ואין כאן מקומו. אולם המעיין בעינא פקיחא יודע שהסיבה שנהגו באשכנז להוסיף – מאה ליטרין, כמבואר בתוספות ריש פרק אף על פי (כתובות נד, ב), או מאתיים זקוקין שנהגו לאחר מכן בפולין – הייתה כדי שיקשה בעיניו להוציאה וכדברי התוספות והראשונים בכתובות שם, שסכום זה היה סכום גבוה מאוד.

לדעתנו לפי המנהג הנוהג כיום (בעיקר בחוגים מסוימים), לכתוב כתובה בנוסח המובא בנחלת שבעה, שבו התוספת היא מאתיים זקוקין בלבד ללא תוספת סכום כסף נוסף – סביר להניח שרוב מסדרי הקידושין ובוודאי החתנים אינם יודעים במה התחייבו.

ואם היו יודעים מהו הסכום שיתחייבו בפועל, על פי הפסיקה מספק – יש בדבר משום זלזול הן באישה הן בתקנה ובמנהג שנהגו.

ועל כל פנים, לדעתנו, יש להוסיף בכתובות במפורש, לפי איזו שיטה התחייב ומה הוא הערך של מאתיים זקוקים שייגבו בכל מקרה ומקרה לגופו. ולדעתנו, על הרבנות הראשית לתת הנחיות והוראות מפורשות למסדרי הקידושין כדי שהסכום שייכתב בכתובה יהיה ידוע למסדר הקידושין וכדי שיוכל להבהיר את סכום ההתחייבות לבעל, שאם לא כן יש מקום לחשש ההלכתי שהתחייבותו לא חלה כלל, ואפילו בסכום הנמוך. ואין זה דומה למה שכתב הרשב"א בתשובתו (חלק א תרכט, מיוחסות עז) ונפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סא, יג וכעין זה לעיל מה, ג; אבן העזר סו, יג בהגה) שעם הארץ שכותב כתובה, אף שאנו יודעים שלא הבין על מה חתם אפילו הכי חייב. שהרי טעמו של דבר הוא מפני שהיה יכול לברר ולא בירר ו'סמך על הסופר'. מה שאין כן בסכום זה, שנאמרו בו דעות רבות ושונות, הווי מילתא דליכא לברורי, ומהיכי תיתי שתחול התחייבותו. ויש להאריך עוד בדברים ואין כאן מקומם.

פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

 

ניתן ביום י"א באלול התשע"ח (22.8.2018).

 

הרב אליעזר איגרא                         הרב שלמה שפירא                        הרב ציון לוז־אילוז

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה