הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות צנעת הפרט תעודות רשמיות של גוים כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית

אי מתן סעד משפטי לצד המעגן

הרב יצחק אושינסקי ( בית הדין הרבני האזורי חיפה)
אישה מעגנת את בעלה במשך תקופה ארוכה, ולמרות זאת היא ממשיכה לזכות לסיוע משפטי מהמדינה. בית הדין ביקש מהסיוע המשפטי להפסיק לתת לה סיוע כי לא יעלה על הדעת לסייע למי שמפר ברגל גסה את כל ההסכמים.

ב"ה

תיק ‏514847/9

בבית הדין הרבני האזורי חיפה

לפני כבוד הדיינים:

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד

המבקש:          פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד ערן דוידי)

נגד

המשיבה:        פלונית (ע"י ב"כ עו"ד חיים שכטר)

הנדון: פניה לסיוע המשפטי – הפסיקו לייצג סרבני גט קשים[1]

החלטה

בפנינו בקשת בא כוח המשיבה (הנתבעת) לשחרורו מייצוג בתיק (בקשה מיום י"ט באב תשע"ח (31.7.18)), ברם בקשתו אינה מנומקת דיה לשם קבלת התמונה, מלבד אמירה סתמית כי הלשכה לסיוע משפטי סגרה את התיק, ולכן הוא לא יכול יותר לייצג את המשיבה.

לבקשתו צירף את הודעת הלשכה לסיוע משפטי שבמשרד המשפטים, מחוז חיפה, מיום י"ח באב תשע"ח (30.7.18), שאף היא סתמית למדי, הודעה הממוענת למשיבה, תחת הכותרת "בקשתך לסיוע משפטי בעניין ערעור", בה נרשם כי החליטו לסגור את התיק בלשכתם עם סיום הטיפול המשפטי - הא ותו לא.

למעשה, בית הדין לא יכול לקבל בקשה לשחרור מייצוג שאינה מנומקת דיה, וכן לא יכול לקבל אמירה סתמית מאת הלשכה לסיוע משפטי, ללא נימוק ראוי.

ונבאר כוונת הדברים.

עוד טרם קבלת הודעת בא כוח המשיבה, החל בית הדין בכתיבת ההחלטה האמורה מטה, בפנייה ללשכה לסיוע משפטי לחדול מלייצג סרבנית גט קשה.      

במסגרת החלטה זו, בית הדין הכין פניה למרכז לסיוע משפטי שבמשרד המשפטים, בבקשה להפסיק את תמיכתם בייצוגה של המשיבה שפרטיה מעלה, בשל היותה סרבנית גט במשך תקופה ארוכה.

וכך נומקה הבקשה:

ראשית נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום י"ז בכסלו תשע"ח (5.12.17):

בקשת בא כוח הבעל הוקראה.

הוטלו כבר בעבר סנקציות על האישה בגין היותה סרבנית גט ובהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, ולאור אישורו של כבוד נשיא בית הדין הגדול.

הבקשה להרחבת הסנקציות ("סנקציות משמעותיות" כלשון הבקשה) תידון בדיון שייקבע.

ייקבע דיון בהקדם ולפי אילוצי היומן.

כן נציין כי בהחלטת נשיא בית הדין הרבני הגדול מיום ג' בכסלו תשע"ח (21.11.17) אושרו צווי ההגבלה שהוטלו על המשיבה בהתאם לאמור מעלה.

נזכיר כי תיק הגירושין נפתח על ידי הבעל כבר ביום כ"ה באייר תשע"ד (25.5.14).

כן נזכיר האמור בהחלטת בית הדין (פסק דין) מיום י"א בכסלו תשע"ו (23.11.15) שם נאמר בין השאר באשר לסירובה של המשיבה להתגרש:

בדיון שהתקיים בבית הדין לגיטין ביום כ"ג בסיון תשע"ה (10.6.15) האישה סירבה לקבל את הגט, ובהחלטה מאותו יום נאמר כי ההליכים יימשכו בהתאם להחלטות קודמות.

אף כיום האישה מסרבת להתגרש. דורשת כתובתה, וטוענת: הבעל פתח תיק פש"ר. אני רוצה את כתובתי. הוא עובד ויש לי הוכחות. אני מוכנה שיטילו עלי סנקציות.

[...]

ובכן, בנסיבות תיק זה, בית הדין מחליט לחייב את האישה להתגרש.

ועוד נאמר שם:

נציין כי אף בית הדין הגדול לא דחה את החלטת בית הדין הנ"ל, אף שהאישה הגישה ערעור על החלטה זו.

[...]

בית הדין כבר דחה פעם אחר פעם את טענת האישה לקיום דיון בכתובה טרם הגירושין משום שתי סיבות:

א. משום שאף לטענתה, אין מהיכן לגבות מהבעל סך כלשהו, בשל בעובדה כי הוא מצוי בהליך פש"ר.

ב. משום שבית הדין משוכנע כי האישה לא תסכים להתגרש ככל שההחלטה בעניין הכתובה לא תהיה לשביעות רצונה.

וראה אף האמור בהחלטת בית הדין הגדול בתיק אחר, תיק 902112/2, כי "יש לפעול על פי המתווה שקבע בית הדין האזורי שיש להתגרש ולאחר מכן תידון תביעת הכתובה וחלוקת הרכוש. זו הדרך הנכונה והיעילה ביותר לסיום חיי הנישואין כאשר הסכסוך קשה שבין הצדדים".

לאור כל האמור, כולל העובדה כי הצדדים כבר אינם חפצים זה בזה, הפירוד הארוך, ושסירובה של האישה שלא להתגרש עתה אינו מוצדק בעיני בית הדין, בית הדין מחליט לחייב את האישה להתגרש כדין בני זוג המורדים זה בזה.

ובמסקנות פסק הדין שם נאמר:

א. האישה חייבת להתגרש מבעלה.

ב. יש לקבוע מועד נוסף לסידור הגט בהקדם, בתוך 21 יום, ולהזמין את הצדדים כמקובל.

ג. במידה והאישה תסרב להתגרש במועד הראשון שייקבע, בית הדין ידון לגופה בתביעת הבעל להטלת צווי הגבלה על האישה בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995, ולאור בקשה מתאימה.

ד. בית הדין שב ופונה לאשה לקבל את הגט לאלתר, כאשר רק בדרך זו תוכל להגיע בשלב הבא לדיון בכתובה, ויתכן אף לפסיקת כתובתה, כשאיפתה כיום. כל דרך אחרת רק עלולה להרחיק אותה מהאפשרות לדון ולפסוק בכתובה, מלבד העובדה כי מימוש סעיפי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, במידה ולא תתגרש, עלול להצר את צעדיה ולגרום לה לעגמת נפש מיותרת.  

בעניין זה נזכיר אף את הסנקציות (צווי ההגבלה) שכבר הוטלו על המשיבה במסגרת החלטת בית הדין מיום י"ב בטבת תשע"ו (24.12.15) לאור סירובה להתגרש:

ובכן, לאור האמור בסעיף ג' לפסק דין זה ולאור סירוב האישה להתגרש במועד שנקבע לסידור גט חרף החלטה מפורשת כי הגט יסודר היום, בית הדין מחליט להטיל על האישה בשלב זה את צווי ההגבלה הבאים בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995: איסור יציאה מהארץ, קבלת דרכון ישראלי, לקבל להחזיק או לחדש רישיון נהיגה, לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק בדרך של קביעת לקוח מוגבל.  

ואכן, בהחלטת נשיא בית הדין הרבני הגדול מיום ג' בכסלו תשע"ח (21.11.17) אושרו צווי ההגבלה שהוטלו על האישה, כאמור מעלה.

ונצטט עוד מתוך החלטת בית הדין דנן מיום כ"ח בטבת תשע"ח (15.1.18):

ובכן, בית הדין כבר הוציא כמה החלטות בתיק זה, כולל החלטה האמורה מעלה באשר להטלת סנקציות כנגד האישה.

לאור העובדה שנשיא בית הדין הרבני הגדול אישר את הסנקציות שנפסקו ולאור כל המתואר והמנומק לעיל, בית הדין מחליט לפסוק כפיית גט על האישה, והטלת קנס שבועי על הנתבעת בסך המבוקש.

בית הדין דוחה את טענות בא כוח האישה האמורות מעלה, משום שבית הדין כבר אמר את דברו בהרחבה (נימוקים נרחבים) באשר לפסיקת גירושין קודם לדיון כתובה בתיק זה, וכן אין להקיש מתיק אחר באשר לתיק זה, כטענת בא כוח האישה, שהרי בנימוקים הנרחבים שם התבאר ייחודו של תיק זה מתיקים אחרים.

כן אין חולק כי האישה טענה בבית הדין הגדול כי אף אם הכתובה הייתה נידונת טרם הגט, ולא הייתה זוכה לדמי כתובה, לא הייתה מתגרשת. כך שלא העיקרון של דיון כתובה טרם הגט עומד בבסיס סירובה של האישה להתגרש מבעלה, ונראה שהיא בחרה לעגן את בעלה לחינם, יתכן כדי לצערו.

ובכן, לאחר שמיעת טענות הצדדים ועל יסוד סמכות בית הדין שנקבעה בסעיף 7א(א) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) תשט"ז- 1956, מוחלט להורות על קנס שבועי מתמשך שבו תחויב האישה, עד שתתרצה להתגרש.

על כן הנתבעת מחויבת לשלם קנס בסך 1,000 ש"ח לשבוע, בגין כל שבוע שבו היא מסרבת להתגרש, כמתחייב בהחלטות הנזכרות.

הקנס יכנס לתוקף החל מהיום, ויבוטל במועד הסדרת הגט.

אנו מציינים לסעיף 4(ג) לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995, שבו נקבעה הנחייה עקרונית, ולפיה בנסיבות של סרבנות גט, בית הדין רשאי מיוזמתו לנקוט באמצעים הקבועים בחוק, כדי להביא לקיומו של פסק דין לגירושין. מסעיף זה אנו למדים כי גם ביחס להליך הננקט במסגרת הפקודה לביזיון בית המשפט, ניתן לנקוט באמצעים החוקיים שנקבעו בפקודה זו, ביוזמת בית הדין אף בהעדר בקשה מפורשת מצד התובע. כל שכן בנסיבות דנן, שבקשה זו ניצבת בפנינו.

בנוסף, יקבע מועד נוסף לסידור גט, בתקווה שהאישה תיאות עתה להתגרש. לאחר סידור הגט בית הדין יקבע דיון בתביעת הכתובה.

העתק החלטה זו יועבר למרכז לגביית קנסות.

בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) תשט"ז- 1956, עותק מהחלטה זו יועבר לעיון נשיאת בית המשפט העליון.

כאמור, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון) תשט"ז- 1956, עותק מהחלטה זו הועבר לעיון נשיאת בית המשפט העליון. ואכן התקבלה החלטת בית המשפט העליון (בש"פ 701/18 פלוני נ. פלוני, מאת כב' הנשיאה השופטת א' חיות), החלטה מיום כ"ו בשבט תשע"ח (11.2.18) אשר הותרה לפרסום ביום כ"ו באדר תשע"ח (13.3.18) באתר בית המשפט העליון, לאחר הסרת שמות הצדדים, ובית המשפט העליון אכן השתכנע שהאישה מסרבת במשך תקופה ארוכה לציית לפסק הדין של בית הדין הרבני, ושבמהלך תקופה זו בית הדין ניסה להביא את האישה לכלל הסכמה להתגרש מהבעל באמצעות סנקציות מתונות יותר מכוח חוק הקיום, ורק משאלו לא הועילו, הורה בית הדין על הטלת הקנס, וכי עצם הטלת הקנס על האישה נדרשת, אפוא, בנסיבות אלה. ואולם, לצד האישור העקרוני, להשקפת בית המשפט העליון, השיעור השבועי של הקנס עורר קושי בשים לב לנסיבותיה האישיות של האישה שהיא בעלת נכות בשיעור של 73% המתקיימת מקצבת נכות בסכום של כ-2,700 ש"ח וסובלת ממחלות שונות, ומשכך, הורה בית המשפט העליון על הפחתת סכום הקנס שהוטל על האישה, והעמידו על 250 ש"ח עבור כל שבוע שבו היא מסרבת לקבל את גיטה. בסעיפים 6-5 להחלטה, ניתח בית המשפט העליון את מקור הסמכות של בית הדין הרבני להטיל קנס ומטרתו, ואף ציין כי שני האמצעים בפקודה – מאסר וקנס – יכול שיוטלו זה לצד זה ויכול גם שיוטלו בנפרד.

כך שעקרונית, אף נשיאת בית המשפט העליון אישרה כי בנסיבותיו הקשות של תיק זה יש צורך לנקוט צעד דרסטי כדי לאלץ את המשיבה סרבנית הגט לקבל את גיטה, אף שצמצמה את גובה הקנס בפועל, בשל גובה קצבת הנכות של המשיבה. 

ובכן, לאור כל המתואר, אין ספק כי עסקינן בסרבנית גט קשה, אשר מעגנת ומצערת את בעלה כבר תקופה ארוכה מאוד (יותר מארבע שנים), יום יום ושעה שעה, בכך שאינה מסכימה לקבל את גיטה.

בית הדין סבור כי אל לה למערכת הציבורית לתת יד ותמיכה למהלך זה של עיגון הצד השני באופן כה קיצוני, ושלילת חרותו באופן מתמשך ועקבי.

מערכת ייצוג ציבורי נועדה להגן ולא לעגן.

מערכת ייצוג ציבורי נועדה לתת מענה ותמיכה למי שנזקק לכך כדי להגן על עצמו ועל זכויותיו, ולא כדי לפגוע בזכויותיו החוקיות (זכויות יסוד) או לעגן את הצד האחר באופן כה מחפיר ושיטתי.

אנו, כחברה וכמדינה, נלחמים כבר זמן רב בתופעת סרבנות גט, וזרועות המדינה השונות מתגייסות למאבק זה. לא יתכן שרק זרוע המדינה של הסיוע המשפטי מטעם משרד המשפטים, היא זו שתגן על סרבני הגט ותפגע באופן ישיר וחמור בנשים עגונות ובגברים מעוגנים.

ונדגיש – ניתן לקבל את העובדה כי הסיוע המשפטי מספק ייצוג למי שפשע כנגד אדם אחר או כנגד החברה, שהרי הפשע הסתיים, הפגיעה באחר חדלה, ועתה נותר לבחון מהי חומרתה של הפגיעה ומהי אשמתו של הפושע שזכאי ככל אזרח להליך משפטי הוגן. ברם, שונה מכך חטאו של סרבן הגט, שהפשע כנגד האחר לא הסתיים, אלא הוא מתמשך יום יום שעה שעה, וקשה לקבל את העובדה כי המדינה, כגוף מדיני, מספקת הגנה, סיוע ותמיכה לפשע מתמשך שכזה תוך כדי ביצוע הפשע.

ולשם השוואה נדגים – וכי היה עולה על הדעת כי המדינה הייתה מסייעת לגנב העוסק בפשעיו יום יום, אף תוך כדי ההליך המשפטי? וכי הייתה המדינה מסייעת לפושע אחר, הממשיך בגלוי בפשעיו אף תוך כדי ייצוגו על ידי הסיוע המשפטי שבמשרד המשפטים? ודאי שלא היינו נוהגים כך. אז כיצד ניתן להבין כי אנו תומכים בסרבנים, אשר תוך כדי ההליך, ובמשך שנים רבות, ממשיכים לעגן את הצד שכנגד ולשלול את חרותו באופן כה בוטה וקשה?  

ב"דבר הממונה" (המופיע באתר הסיוע המשפטי), כותב עורך הדין גלעד סממה בין השאר כך:

בנוסף לתפקידו העיקרי בהענקת סיוע משפטי לאדם הספציפי במקרה מסוים, האגף רואה עצמו כבעל תפקיד חוקתי מהמעלה הראשונה השומר על עקרון השוויון בין הצדדים המתדיינים מחד ובהבטחת קיומו של הליך משפטי הוגן מאידך.

הסיוע המשפטי דואג, כי זכותו של כל אדם לפנות לערכאות משפטיות ולזכות בסעד משפטי תהפוך מעקרון תיאורטי חשוב למעשה דה פקטו [...] בכדי לממש תפקיד חשוב של שומר הסף על זכויות מי שאיננו יכול לשכור שירותי עו"ד, הסיוע המשפטי פועל, בין היתר, על מנת ליידע את הנזקקים לשירותיו בדבר האפשרויות העומדות בפניהם.

בית הדין סבור כי ככל הנוגע לסרבנות גט קשה, ההגדרה של גוף "השומר על עקרון השוויון בין הצדדים המתדיינים" כהגדרתו בדבר הממונה, ואף ההגדרה כי הסיוע המשפטי משמש "תפקיד חשוב של שומר הסף על זכויות מי שאיננו יכול לשכור שירותי עו"ד", כאמור בדבר הממונה, אינן מתאימות לסרבני גט, הפוגעים פגיעה יום-יומית ומתמשכת בזכות היסוד של הצד המעוגן לחרותו.

משכך, בית הדין הכין פניה ללשכה לסיוע המשפטי, בבקשה להפסיק את ייצוגה של המשיבה דנן (הנתבעת בתיק הגירושין) בפרט, ואת ייצוגם של סרבני גט קשים נוספים בכלל.

ברם, כיום המציא בא כוח המשיבה את הודעת הלשכה לסיוע משפטי, הודעה סתמית, כי הם סגרו את תיק הייצוג המשפטי של המשיבה, אך לא נמקו באיזו עילה נהגו כך. האם זה בשל היותה סרבנית גט, או בשל עילה אחרת.

הלכך, ואף בשל החשיבות העקרונית שבבקשה זו, לחדול מלסייע משפטית לסרבני גט קשים במאבקם מול בני זוגם ובעיגונם המתמשך, בית הדין מחליט בכל זאת להפנות החלטה זו לתגובת הלשכה לסיוע משפטי בתוך 14 יום מהיום, לשם קבלת נימוקם להפסקת הסיוע למשיבה דנן, ואף לקבלת עמדתם בפן העקרוני – סיוע משפטי לסרבני גט קשים.

במידה ויירשם בתגובתם כי אכן זו הסיבה שבגינה החליטו להפסיק את ייצוגה של המשיבה דנן, בית הדין יראה בכך אמירה חיובית למדי, ויסתפק בכך.   

נציין – באתר הסיוע המשפטי באינטרנט, ביחס לדיני משפחה ועניני המעמד האישי, מובאים התנאים לקבלת הסיוע המשפטי, וכך נרשם שם:

הזכאות לקבלת סיוע משפטי בתחום דיני המשפחה מותנית בעמידה בשלושה תנאים מצטברים:

1. תחום הטיפול - הסיוע המשפטי נדרש בנושא אחד או יותר מהנושאים המנויים בתקנה 5 (1) לתקנות הסיוע המשפטי.

2. זכאות כלכלית – מבקש הסיוע זכאי לקבלו מבחינה כלכלית (מבחן הכנסות ורכוש). בתחום דיני המשפחה, להבדיל מתחומים אחרים, נבדקת הכנסתו של מבקש הסיוע בלבד ולא של יתר בני המשפחה המתגוררים עימו, גם כאשר המבקש הוא קטין.

3. סיכוי משפטי – נמצא כי קיים סיכוי משפטי להליך המבוקש כפי שקבוע בסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי תשל"ב – 1972.

בנסיבות תיק זה, ככל שתתקבל תגובת הסיוע המשפטי, כי החלטתם להפסקת הסיוע למשיבה נבעה מהעדר סיכוי משפטי, ולא מהפן העקרוני האמור לעיל, בית הדין יתקשה לקבל זאת כמענה סביר למבוקש מעלה.

העתק החלטה זו יועבר אף לראש הסיוע המשפטי עו"ד גלעד סממה וכן לעו"ד בת-שבע שני-שרמן, ממונה ארצית על תחום מעמד אישי, כדי שיפעלו בפן העקרוני, בתוקף אחריותם וסמכותם.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן ביום כ"א באב התשע"ח (02/08/2018).

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד

 

 

 

 

 

 

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה

 

 

 

[1] ביום 15.8.18 התקבלה תגובת הסיוע המשפטי שבמשרד המשפטים, ובה נאמר בין השאר כי הוחלט לסרב לבקשת סרבנית הגט למתן ייצוג משפטי נוסף על ידי הסיוע המשפטי, ללא פירוט הנתונים שעמדו בבסיס החלטה זו, ברם נשקלו ההליכים שהתקיימו עד כה ומהות ההחלטות שנתנו בעניינה. עוד נאמר בתגובה (בסעיף 5 לה) אמירה חשובה ועקרונית, כי "הסיוע מתנגד לתופעת סרבנות גט. עורכי הדין הממונים על ידי הסיוע המשפטי אינם 'שכירי חרב' ולא נאפשר כי ישמשו ככלי לצורך שימוש לרעה בהליכים המשפטיים". ברם, הודגש שם כי "בכל מקרה ומקרה נעשית חשיבה ומופעל שיקול הדעת, כל מקרה נבחן לגופו". בין היתר נשקלים שיקולים שונים כגון "יכולתו של עורך הדין המייצג להביא את הצדדים להסכמה, ולייעל את הדיון". וכן נאמר שם "הרי שגם בתיקי סרבנות גט, עצם הימצאותו של מייצג, מאפשרת לעיתים קרובות הגעה להסכמות וקידום ניהול עניינם של שני הצדדים להליך". בסיכום התגובה נרשם כי "אין החלטה עקרונית בסיוע המשפטי כי כל מקרה של 'סרבנות גט' מוביל מיד להפסקת הייצוג", ברם, נרשם שם בסיומה של התגובה כי "מנגד, יש רגישות רבה לשאלה האם נעשה שימוש לרעה בהליכים משפטיים ובעורך הדין המייצג מטעמנו". בית הדין מוצא בתגובה זו אמירה חיובית משמעותית בפן העקרוני, ואף בסעיף 9 לתגובה האומר כי "ככל שסבור בית הדין הנכבד כי יש מקום להפנות את תשומת לב הח"מ למקרה פרטני בו ניתן ייצוג ונראה כי יש להפעיל שיקול דעת נוסף, הח"מ מברכת על פניה מעין זו", כך שבהחלט רצוי להשתמש בכלי זה במקרה שאנו נתקלים בסרבני גט קשים הזוכים לייצוג הסיוע המשפטי שבמשרד המשפטים, ובמקום שבית הדין סבור כי המשך הייצוג רק מעמיק את סירובו של סרבן הגט לקיים את החלטות בית הדין באשר למתן או קבלת הגט.