הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות צנעת הפרט תעודות רשמיות של גוים כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית

הוצאות חתונה בביטול אירוסין

הרב עמוס ראבילו
המנהג הרוח בבתי הדין הוא אמנם לחייב את הצד המבטל, אך על פי רוב עושים פשרה בין הצדדים ולא מחייבים את הצד המבטל במלוא התשלום. בנוסף, ישנה חובה לבקש סליחה ומחילה בלב שלם מהצד שנפגע.

תקופת האירוסין מלווה בציפייה גדולה ובמתח מצד כל הנוגעים בדבר. לצערנו לפעמים אחד הצדדים מחליט שאין לו אפשרות לממש את האירוסין ומבקש לבטלם. במקרה כזה, מלבד עוגמת הנפש העצומה מעצם הביטול, ישנן גם הוצאות כבדות לאולם, לתזמורת, ופעמים אפילו על שכירות הדירה של הזוג הצעיר. האם הצד המבטל אמור לשאת בכל העלויות?

מתנות של החתן לכלה

בגמרא ובפוסקים ישנו דיון בעניין החזרת מתנות ששלח החתן לבית הכלה (ראו בבא בתרא קמו.-: שולחן ערוך אבן העזר סימן נ). ואכן מוטלת על אישה שבטלה את החתונה חובה להחזיר את אשר קיבלה לכבוד החתונה. הבחנה זאת מוצאת ביטוי בלשון הגמרא (בבא בתרא קמו:): "הדרא בה איהי – אפילו כישא דירקא הדר הוא", כלומר שבמקרה בו חזרה בה הכלה מהנישואין עליה להשיב כל שקיבלה מבעלה.

הוצאות שהוציא הבעל לגורם שלישי

אמנם, הגמרא עוסקת במצב הרווח בזמנם, בו הבעל היה שולח משלו, בין אוכל ובין תכשיטים ומתנות, לבית האישה, שם התקיימו הנישואין. מה הדין במציאות ימינו, שבה כסף משולם בדרך כלל לגורם שלישי?

בשאלה זו נחלקו הראשונים. הרמב"ם (זכיה ומתנה ו, כד) סובר כי האישה חייבת לשאת בכל ההוצאות אם היא גרמה לביטול החתונה (בגלל 'דינא דגרמי'). אך הראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם (שם) חולק עליו, וסובר שאין לחייבה כי "אבוד ממון שבעל הממון עושה אותו, אף על פי שגרם לו זה, פטור". וכן כתב רבי יוסף אבן מיגאש, (שו"ת סימן נ"ח),  אך מטעם שונה "שלא הוציאו אלא לעצמו". כלומר היות וההשקעה של כל אחד מהצדדים נעשתה לטובתו והנאתו האישית, אין לחייב את הצד השני שביטל את הנישואין בתשלומים. אמנם, כבר כתב רבי עקיבא איגר (שו"ת קמא סימן קלד) שהראב"ד מודה לרמב"ם במקרה בו הכלה אמרה לחתן במפורש להוציא הוצאות.

פסיקת ההלכה

השולחן ערוך (אבן העזר סימן קנ,ג) פסק כרמב"ם, שאישה שביטלה חייבת לשלם. והגר"א חולק ופוסק כדעת הראב"ד שמי שביטל פטור מתשלום.

האחרונים נחלקו כיצד לפסוק: ערוך השולחן (אבן העזר נ,טז) כתב שהמנהג הפשוט שהצד המבטל מחזיר לשני את הוצאותיו, ועל פי רוב עושים פשרה, יש אומרים שעל הצד המבטל לשאת בכל ההוצאות (שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד, ועוד הרבה אחרונים), ויש הפוטרים את הצד המבטל לחלוטין (שארית יהודה דף נט).

בפסקי דין רבניים (חלק ג עמוד 63), מביא את דברי ערוך השולחן שהמנהג הרוח בבתי הדין הוא אמנם לחייב את הצד המבטל, אך על פי רוב עושים פשרה בין הצדדים ולא מחייבים את הצד המבטל במלוא התשלום.

בקשת מחילה

העובדה שאחד מבני הזוג חזר בו נתפשה במהלך הדורות כדבר חמור ביותר. הצד הנפגע מתבייש בושה רבה מכל האירוע הכואב, ועל כן כתבו הפוסקים שיש חובה לשלם קנס על הבושה הזאת (שולחן ערוך חושן משפט רז סעיף טז). ה'בית שמואל' בפירושו לאבן העזר (סימן נא סעיף קטן י) מדגיש שמלבד הקנסות שמקובל היה להתחייב במקרה של ביטול, היה גם חרם שהחרימו הקהילות במהלך הדורות על ביטול השידוך.

בימינו יוצאים מנקודת הנחה שביטול האירוסין לא נעשה בקלות ראש ומתוך שיקולים צדדים אלא מתוך כאב עצום וחשש אמיתי שהזיווג אינו מתאים, ושהחלופה גרועה יותר. אבל דבר זה אינו גורע מהחובה לבקש סליחה ומחילה בלב שלם מהצד שנפגע. יש שנהגו ששני הצדדים מבקשים סליחה האחד מהשני, אך מנהג זה אינו מתקבל כל כך על השכל הישר, כפי שכתב בעל שו"ת משנה הלכות (חלק יז סימן קכח): " אבל לומר שהבחור שביישוהו עד למות ומיאנו בו, הוא צריך למחילתה שזו שביישה אותו תמחול לו, על מה ולמה?"

לסיכום, פעמים אין ברירה אלא לבטל אירוסין, אבל יש לנקוט בדרך העדינה ביותר האפשרית תוך התחשבות מרבית בצד הנפגע, והתחשבות ברגשותיו, זאת, לצד לקיחת האחריות על הצד הכספי של האירוע המצער.