הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג חוות דעת לועדת שרים לחקיקה טוהר המידות צנעת הפרט תעודות רשמיות של גוים כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית

חירות כחובה

הרב עדו רכניץ
במשפט העברי חירות במובנים רבים היא חובה המוטלת על האדם, חובה שאינה ניתנת לויתור והיא כפויה על האדם בעל כורחו.

בדרך כלל חירות נתפסת כזכות – זכותו של אדם להיות בן חורין ולא להיות משועבד לאחר. אחד המאפיינים המובהקים של זכות הוא שבדרך כלל זכותו של בעל הזכות לוותר על זכותו. כך למשל הזכות הקניינית (שהיא זכות גם במשפט העברי) ניתנת לויתור כאשר אדם נותן מתנה או מפקיר את רכושו. לעומת זאת, במשפט העברי חירות במובנים רבים היא חובה המוטלת על האדם, חובה שאינה ניתנת לויתור והיא כפויה על האדם בעל כורחו.

חירותו של הפועל

אחד המקורות הבולטים בהקשר זה עוסק בזכותו של פועל לחזור בו מהסכם העבודה, ולהתפטר. וכך נפסקו הדברים בשולחן ערוך (חושן משפט שלג, ג): "התחיל הפועל במלאכה, וחזר בו בחצי היום, חוזר, ואפילו קבל כבר דמי שכירותו ואין בידו לשלם לבעל הבית, יכול לחזור בו והמעות חוב עליו, שנאמר: 'כי לי בני ישראל עבדים' (ויקרא כה, נה), ולא עבדים לעבדים". במילים אחרות, חירותו של הפועל, אינה זכות שניתן לוותר עליה, אלא היא נובעת מחובתו כלפי בורא עולם. חירות זו גוברת על הסכם עבודה ואפילו על תשלום מראש ולכן פועל רשאי בכל רגע להשתחרר מחוזה העבודה וללכת.

יתירה מזו, העמדה המקובלת בפסיקה היא זו של הש"ך (חושן משפט שלג, יד) שסבר כי אפילו היה הסכם שמונע מהפועל לחזור בו – הוא איננו תקף. בשולי הדברים יש לציין כי המשפט העברי איננו מאפשר התפטרות פתאומית במקום בו היא גורמת נזק למעסיק (שו"ע חו"מ שלג, ה) וזאת כחלק מחובתו של הפועל שלא להזיק למעסיק.

לכך יש להוסיף את ההגנה על חירותו של העובד במשך יום בשבוע, כלומר, ביום השבת, כפי שנאמר בתורה (דברים ה, יד): "ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך". זכות בסיסית זו היא גם כמובן חובה – פועל אינו רשאי לעבוד בשבת גם אם ירצה בכך. חירותו במשך השבת איננה רק זכות אלא גם חובה.

שמירה על חירותו של החייב

שדה נוסף שבו בא לידי ביטוי עקרון זה, הוא ביחס לחייב. כבר בספר משלי (כב, ז) נאמר: "עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה". לאמירה זו יש גם משמעות משפטית, כמו שפסק הרמב"ם (סנהדרין ו, ז) בנוגע למקום הדיון כשיש מחלוקת בין בעלי הדין: "אם אמר המלוה: נלך ל[התדיין ב]בית דין הגדול – כופין את הלוה ועולה עמו, שנאמר: 'עבד לוה לאיש מלוה'".

כנגד פגיעה קשה זו בחירותו של החייב יש כמה מצוות המגנות עליה. המצווה הראשונה היא איסור ריבית: מצווה זו חלה על פי דין, והיא מטילה איסור הן על המלווה הן על הלווה: "כדרך שאסור להלוות כך אסור ללוות ברבית" (רמב"ם מלוה ולוה ד, ב). כמובן היא שאיננה ניתנת לויתור ולווה אינו רשאי להסכים לקבל הלוואה בריבית. והוא אף רשאי לדרוש בחזרה את כספי הריבית ששילם: "שכל המלוה בריבית אם היתה ריבית קצוצה שהיא אסורה מן התורה הרי זו יוצאה בדיינין ומוציאין אותה מן המלוה ומחזירין ללוה" (רמב"ם מלוה ולוה ד, ג).

עוד מצווה המגנה מפני שעבוד של לווה למלווה היא מצוות שמיטת כספים (דברים טו, ב): "וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'". השימוש בפסוק בפועל "יגושׂ" מזכיר את הפסוק העוסק בעבדות מצרים: "והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן" (שמות ה, יג), ומרמז כי מדובר בחובה לשחרר את הלווה משעבודו למלווה ולא רק מהלוואתו.

עקרון זה, דווקא החובה היא המגנה על החירות עולה בהקשרים הלכתיים נוספים, וביטא אותו באופן חד רבי יהודה הלוי בשירו: "עבד ה' הוא לבד חפשי".