שכירות רשות מגוי לצורך עירוב באמצעות השארת כסף ומכתב

שאלה

שלום וברכה,

אני מעוניין לעשות שכירות מגוי או מומר עבור העירוב

ויש לי רעיון לשים לו בתיבת דואר או בדלת מעטפה עם 50 ש"ח ומכתב שאני מעוניין לשכור ממנו את הדירה לענין עירוב וכו' ואם אינו מעוניין נא להתקשר למספר הטלפון שלי.

ושאלתי אם הוא לא יתקשר האם נחשב הדבר שהוא מתרצה בזה, ואם נאמר שאינו מתרצה האם במה שאינו מחזיר לי את הכסף נחשב כ'תליוהו וזבין' כשלוקח את הכסף לעצמו?

תשובה

שלום וברכה

בעניין שכירות רשות מגוי לצורך העירוב, אמנם מספיקה שכירות חלושה כמבואר בשו"ע או"ח ס"ד ובמשנ"ב ס"ק כ', אבל מכל מקום צריך שכירות. ונראה דכל עוד לא אמר הנכרי בפירוש שמסכים לשכירות או שברור ממעשיו שמסכים אין לשכירות כל תוקף, וכן מפורש בשו"ע שם סע' י' ובמשנ"ב ס"ק ל"א ובשעה"צ שם, שלעניין 'תליוהו וזבין' (= כפוהו למכור) כדי שהמכר יתקיים, צריך שיאמר 'רוצה אני' (ב"ק סב.). ולמרות שבמקורות ההלכה בענין זה (חו"מ, ר"ה, א' ובטור ובב"י וסמ"ע ונתיבות) נחלקו הפוסקים אם הקנין חל במקרה שנתן דמים ולא אמר המקבל 'רוצה אני', אך נראה שבמקום שאין כל הוכחה שנתרצה השכן לקנין אין לקונה (השוכר בנד"ד) שום דבר ביד והאומדנא היחידה היא שהגוי לא החזיר את הכסף, נראה שאין דבר זה מוכיח כלל על הסכמה, והקנין לא יחול[1].

בשעה"צ שם חידש שיש לחלק בין קיבל ביד ואז אמרינן 'תליוהו וזבין' לבין שהניח לפניו שהמכר לא חל.

ולכן נראה שהנחת מעות בידו אינה מספיקה.

לעומת זאת ניתן לפתור את הבעיה בשכירות בלא להודיעו שרוצה לטלטל אלא לומר לו שרוצה לשכור ממנו את ביתו מסיבות דתיות באופן שאיננו מגביל את שימושו כלל ואז יכול לשכור גם בסכום נמוך הרבה יותר, אפילו פחות משו"פ  (שם, סע' ה'). 

בנוסף ניתן לפתור את הבעיה באמצעות הפיכת הנכרי לשכירו ולקיטו, כלומר, כביכול הפיכת הנכרי לעובד של הישראל, כגון, שהישראל ייתן מפתח ביתו לנכרי (ואם אינו מאמינו, ייתן מפתח הדומה למפתח ביתו אך אינו פותח את ביתו בפועל) או כל חפץ אחר לשמרו ואף יכול לתת לו תשלום קטן עבור השמירה או שווה כסף כמתנה קטנה של מחווה של רצון טוב ואז הנכרי שכור לישראל והישראל יכול לערב עבורו (ובדיעבד אם לא עירב עיין שם סע' י"ב ובמשנ"ב שם).

לסיכום: לשאלה הספציפית התשובה היא שאינו מועיל אבל ניתן למצוא פתרונות חלופיים בנקל.